אתה יודע אבא, זה כבר מזמן לא הקול שלך שמהדהד לי בראש,
זה כבר מזמן לא אתה שצועק לי בפנים את המילים האלו,
זה הקול שלי.

כי צדקת אתה מבין, צדקת ואני, אני לא רציתי להודות בזה.
זה הקול שלי שאומר כישלון.

כי מה כבר השגתי בחיים ?
מה יש לי ?

מוסיקה אבל מה כבר יצא מזה ?
אני יודע קצת על הכל והכל כל כלום.
אין לי עבודה,
אין לי כסף,
אין לי כלום בעצם, ומה שיש לי אתה קנית לי...

"כישלון", בלי כלום בחיים, בלי עתיד ועם עבר מלא דמעות
ופחדים,
והווה מלא פחדים ועינים שלא זוכרות איך לבכות.

אני יודע מי אני היום, אני יודע מה אני שווה,
אני שווה המון, אני חבר טוב... הכי טוב שאפשר לבקש אני חושב,
אני מעניק ונותן הכל לכולם, איש סוד, תומך, מפנק,
רק בי אני לא יודע להשקיע, רק את החיים שלי אני לא יודע לסדר.

הם אוהבים אותי אתה יודע אבא ?
הם אוהבים אותי, אוהבים את התמיכה והחברות, אוהבים להרגיש את
השירים שלי (הכאב שלי), אוהבים לדעת שאני שם כשצריכים אותי.
הם רק לא יודעם אבא, הם לא יודעים שאני שונא את עצמי,
שאני שונא את עצמי !!!!!!

אתה מבים אני יודע שלא השגתי כלום עד היום והאמת היא שאני לא
מאמין שאני יודע איך לשנות את זה,
אני שונא את זה שאני לא מסוגל להתמיד בדברים, שאני זורק הכל
הצידה כשרע לי ואז מאבד את מה שכן היה לי...

כמו אז שהיא עזבה, אתה זוכר כשהיא עזבה אבא ?
הפסקתי ללכת לעבודה והייתי "חולה" כל הזמן, עד שפיטרו אותי,
עד שהבנק שלח לי מכתבים ורצא יותר כסף ממה שאני יודע לספור,
כסף שהלך לי בין האצבעות על היציאות והשתייה, כשניסיתי למלא את
החלל הריק שהיא השאירה כשהיא הלכה לה ממני.

זאת רק דוגמה אחת למה שאני  "כישלון" (מצטט את עצמי)

הלוואי וידעתי איך לשנות את זה, הלוואי וידעתי איך לשנות את
עצמי, איך לא להיות אני יותר כי אני זה רע, אני זה מאוד רע
בשבילי.
אבל אני לא יודע אבא, ועכשיו באמת אני רק רוצא לא להיות אני
יותר אבא,
בעצם זה לא נכון, אני פשוט רוצא לא להיות.

אני יכול לא להיות אבא ?
בבקשה ?