אם הייתי יכול,
הייתי נותן לך את הירח.
אם הייתי יכול,
הייתי לוקח אותך לטיול באירופה
(או לפחות לאילת,
ואם לא, אז סתם טיול בשבת).

אם הייתי יכול,
הייתי קונה לך שרשרת, צמיד או טבעת
אבל יש לי קצת בעיה עם זה, את יודעת...

אבל אני לא, אני סתם,
סתם ש.ג. משועמם.
אני חייל בצבא ההגנה,
צבא ההגנה למדינה.
מדינה בה הכל מתפורר
ומחר בטח יהיה ראש ממשלה אחר.
מדינה בה זמרים כותבים
על שרמוטות פוריטניות,
וכל מיני שטויות.
ואנשים מחפשים להם מקום אחר,
בו אולי טוב יותר לחיות.

אם הייתי יכול,
הייתי נותן לך שלום
(ואם לא שלום אז לפחות נשיקה).
אם הייתי יכול,
הייתי נותן לך הכל.

אבל אני לא יכול.
כי אני, אני סתם,
סתם ש.ג. משועמם,
שעומד עם M-16 ואפוד ליד דגל ישראל
מתנופף על עמוד,
שהרוח והחול
את קצוותיו, כבר החלו לאכול
(ולא רק את הדגל,
גם אותי, מבפנים).

וככה כשרע לי וזיפת, ואני מצוברח,
לא נותר לי להתנחם, ולו במעט, בכך-
שאני- החייל,
סתם,
סתם, ש.ג. משועמם.
אני, הוא, החייל שלך...