חבל שלא הבאתי מצלמה, חשבתי.
השלג הלבן שניבט בעיני היה נראה כל כך רך ומפתה. "חבל שלא
הבאתי מצלמה" אמרתי לכרובי בעת שהיינו בדרכנו לעמדת השמירה.
כרובי חייך.
העמדה הייתה מטונפת ומשום מה כרובי החליט שכדאי לנקות אותה.
"מה אכפת לך? זה ישרוף לנו קצת זמן שמירה" אמר. אז ניקינו. זה
"שרף" לנו בערך ארבע וחצי דקות מהשמירה. עכשיו נשארו לנו רק
עוד קצת יותר משבע וחצי שעות, גיחכתי לעצמי.
לא היה סולר בתנור אז ניסינו להתחמם על ידי קפיצות במקום אבל
אחרי כמה דקות התייאשנו.
-"איזה קור!" אמר כרובי.
-"כן, אבל תראה איזה שלג יפה יש לנו פה." אמרתי.
-"שלג? שלג על הזין שלי ממילא לא רואים כלום בגלל החושך! וחוץ
מזה, כוס אמא של הסמח"ט המזדיין הזה בכלל!" הוא אמר. הייתי
בהלם, כרובי אף פעם לא קילל.
-"מה הקשר לאמא של הסמח"ט ולך?" שאלתי.
-"הקשר", צחק כרובי, "הוא שהסמח"ט החמוד והיקר שלנו לא חתם על
פקודת חורף ובגלל זה אין לנו פה חרמוניות, ואין סולר
בתנורים."
-"אהה." הנהנתי.

התיישבתי על הרצפה הקפואה ועצמתי עיניים. נרדמתי.
חלמתי על נוף הררי מושלג עם בריכות קפואות, על סולר שזורם
בתנורים ועל איך שאמא של הסמח"ט מנסה לשכנע אותו שיחתום על
"פקודת חורף"...
כשהתעוררתי כבר היה בוקר והשמש זרחה על ההר המושלג והלבן
שלמרגלותיו שכן הבסיס שלנו. הבטתי בכרובי שישב קפוא על הרצפה
לידי, והבטתי בעיניו הפקוחות לרווחה ובמבט הזגוגי שניבט מהם.
ידיו היו שרועות על הרצפה בצורה מעוותת.

כשה"פרמדיק" והרופא הכניסו את כרובי לתוך שקית ניילון שחורה,
עוד הספקתי לראות את כרובי מלמל משהו על זה שהם הכניסו בוץ
לעמדת השמירה ושאנחנו ניקינו ושזה לא יפה. ואז הרוכסן נסגר על
פניו וכבר לא ראיתי אותם.


הבטתי החוצה דרך החור שפעם היה חלון בעמדה והסתכלתי על הנוף.
חבל, חבל שלא הבאתי איתי מצלמה...