עוגן

כל כך רצית שקט,
הנוף הזה מצא חן,
אמרת, זהו חוף מבטחים,
עוגן ברזל הטלת למים,
אמרת,זה נמל הבית.

לא האמנת,
שתבוא שעת סערה,
איזו טלטלה עצומה,
גלים עצומים התנפצו
גופך, לא החזיק מעמד,

לעזוב,לנטוש, לברוח,
לא רוצה אמרת.
לא זו השלווה שביקשת,
לחפש נמל בית חדש,
יצאת.

רק אומר לך אישה,
אין נמל בלי סערה,
אין שקט ושלווה,
בחיים יש סערות,
צריך רק אותן לעבור,


ואת העוגן הרמת והפלגת.

פברואר 2001