שמיים בחוץ, עננים כאן, נטול גשם, רק נוכחות של עשן
כוכבים בחוץ שמש מחומצנת כאן, ישבנה המרובע מולי
לפני כדקה חדרה לפרטיותי שינאה ממלאת אותי, תחליף
לשלווה, תחליף לבחילה, לסלידה בעיקר לקינאה, איזה
יופי אשכנזי, חלקלק, מחוספס, קליפתי, שיכבה שקופה
של אהבה, מפנים בריאה יותר משום סחוט טיבעי, איך
אהבתי לחבק אותה כשהיתי בגילה, לעשות לה קוקיות
בשער לפני ש- לגן יצאה, ועכשיו מתאכזרת אלי, שונאת
ספק אותי ספק אותה.


ספק

מאוכזבת

ממכם, מהעולם


וזו יצירתי, תקראו לה גועלית, תגידו נו, מטומטמת
אידיוטית, תנו דרור לחוסר ביטוי העצמי שלכם, כן לכל הכעסים
לכל החוסרים שלכם לצאת, מי רוצה תשומת לב, למי יש משפט לבזבז


אני בזה לילדה ובזה לכם

מלאה באהבת האנטי, נהנת מכל רגע של חוסר תקווה


עכשיו נשאר רק

ספק

משקרת

נשארת


מחר אקום לתוך יום אפור יותר, סליחה, אמרתי יותר התכוונתי
פחות, צבע נמחק לי מהעיניים, כמעט ושאין מחר.

לכו לישון עכשיו, ותדעו

שונאת.

אותכם.

את הסמל המחוספס התככן, הטהר שמרחתם בקפידה לפני שיצאתם
מהבית.





ספק

תישארו לשמוע עוד.


עכשיו סליחה.



הלכתי.


בחוץ שמיים נקיים, פה רק אבק
בחוץ כוכבים נופלים, כאן נשפך לי רק מרק
המחומצנת, נותנת לי יד, מוציאה אותי מפתח הבית


עולם בחוץ

תנשמי אל תפחדי.

נשימתי מקרטעת.

ספק היא יודעת, מהיא נשימה.