New Stage - Go To Main Page

מגי שגיב
/
לזחול על ארבע

"צריך להגיד לך מה לעשות, זה מה שאת אוהבת" הוא ליהג באוזני
מתוך שפופרת הטלפון "אז בואי הערב לפה למשרד ברעננה, כשתגיעי
לדלת תרדי על ארבע, תזחלי לעבר השולחן שלי ומתחתיו תמצצי לי
ולאחר שאגמור תסעי הביתה. זה מגרה אותך, נכון ? "
שיט, למה הוא אמר את זה, הוא יודע שיש משהו בהצעות המוזרות שלו
שמקרפד את עורי וגורם לשיפולי בטני לפעום  בקצב עצמאי של תופי
הטם טם בטכס פגני.

איזה רעיון מטורף, שאני אזחל על ארבע מפתח המשרד עד השולחן.
מחשבות אי הנעימות פושטות בי, במושגי התדמית הקונבנציונלית שלי
זו השפלה.
אבל, הפירפורים שבבטני מרימים דגל של מחאה: העזי, העזי - הם
אומרים. כל הילדים הולכים על ארבע, ראי עד כמה הם נהנים.
איזה נימוק הבאתם לי, אני ילדה? גם בלי הסטירה על האחוריים אני
כמעט פורצת בבכי. הוא רוצה אותי שפחה כזו הממלאת את כל גחמותיו
ואינה מסרבת, באה מוצצת והולכת.

"נו , באמת" התנועות הבלתי רצוניות של הבטן התחתונה התגלו
כפרפרים שנעו בחוסר סבלנות, אז הוא אמר  so what , ממתי את
מתרגשת ממה שאומרים לך?
את אוהבת את העזה המטורפת הזו של לקום ולעשות משהו שמימייך לא
ניסית קודם, התחברי לחיה שבך, תני ללביאה לפרוץ מתוך גופך, צאי
לצייד, עברי את המרחק הזה באצילות חייתית. הזכרי בכניעת הלביאה
כשהאריה עולה עליה מאחור ואוחז בשיניו בצאוורה, ראי את עיניה
המצטעפות למגעו.
הראי שפחה היי כנועה, הגיעי אליו כלביאה, קמרי גופך בתנועות
חתוליות, התרפקי אל רגליו השתכרי מריחו, תני למגע עורו לעבור
דרך קצות אצבעותייך אל החיות שבתוכך לאותה נקודה שבה את היחידה
שנוגעת שמרגישה שצועקת את זעקות החיים שלך. תני לחום ירכיו
לדבר עם כפות ידייך, תני להן לפלוש אל גזע איברו למזמז את זפק
אשכיו.

למצוץ. את אוהבת את השיחה הזו של שפתייך עם איברו המתקשה מול
לשונך והיא סובבת את עטרתו לוחכת אותו לאורכו ואת מצטמקת
ומתמזערת, נכנסת לתוכו דרך החור הקטן שבקצהו, ומתוכו את לוקקת
ובולעת את כולו לתוכך ולא נותרת אלא תחושה של המיזוג הגדול של
היקום ונוצר האחד, שבו את מזיינת אותו כמו שלעולם לא יצליח
יותר לאונן את עצמו.
ואת לכודה בתחושת המשי של גופו והכנפיים של הפרפרים שבבטנך
מאנפפים ומנפנפים כנפיהם פנימה והחוצה וגורמים לך לחוש ברטט
בלתי רצוני של גופך במין מחול של אובדן חושים. את רווה וגומעת
אותו ומזדככת בחוסר נשימה כשהוא מתחדש מול עינייך בתום
ילדותי.
והשקט עוטף את הכל.

אוי פרפרי הרחם שלי, לפעמים נדמה לי שהוא לא יודע כי כשהוא
אומר "בואי" אני מקשיבה למחשבה הקטנטונת הזו שמנקרת במוחי שהוא
בעצם אומר לי " אני רוצה אותך לידי, היי איתי עוד רגע "
וההירהורון הזה גורם לי לזחול אליו על ארבע גם ממרחקים ורק
כשאני זקופה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 6/2/02 9:35
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מגי שגיב

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה