מסתבר שאפשר לעשות זאת. הצמד כלנית ואברמיק צרצרי הם אחת
ההוכחות מיני רבות לכך שנישואין יכולים להיות גם סיפור מוצלח
ונחמד עם רגעים לא מעטים של אושר.

מי שהיה פוגש את כלנית צרצרי, לשעבר אפרידר, לפני כשש שנים,
בזמן שהיתה עדיין סטודנטית מן המניין, הוא לבטח לא היה מזהה
אותה: פצעונים על הפנים; שיער קצר; תשעה קילוגרמים מיותרים;
טעם רע בבגדים ומהפה - רחוקה לאין שיעור מכלנית צרצרי של
היום.
צרצרי נשואה לאברמיק מזה מספר שנים או קצת יותר, והשינוי שחל
בחייה הוא גדול. השניים הכירו במסיבת סיום של האוניברסיטה. חבר
משותף הכיר ביניהם. עם החבר הזה, שביקש להישאר בעילום שם, הם
בקשר יומיומי ואף הזמינו אותו לחתונה. "מאז שאני זוכרת את עצמי
רציתי להיות מתכנתת מחשבים", חושפת כלנית, העוסקת כיום בתכנות
מחשבים בחברה מהמובילות בארץ. מבחינה זו ניתן לומר בפה מלא כי
צרצרי הגיעה בכוחות עצמה למטרה שהיא עצמה הציבה. "לא החברים
ולא ההורים, אף אחד מסביבי לא עזר לי מבחינה כספית, אך אני
בקשר טוב עם כולם והם היו לצידי תמיד כאשר הייתי צריכה אותם",
היא מנדבת.
כלנית היתה ילדה טובה. אביה, שהיה עובד ומתפרנס כל חייו, נהג
לקחת אותה ואת אחיה הקטן לטיולים ולארועים משפחתיים. כשהיתה בת
שבע החל דודה, אחי אמה, ללמד אותה חשבון ואנגלית. במשך מספר
שנים הוא נהג להגיע לביתם מספר פעמים בשבוע בתיאום עמה ולתת לה
שעורים פרטיים אשר הקלו עליה את הלימודים במידה לא מבוטלת(!).
בהיעדר ילדים הפך אותה הדוד למעין "בת", והרעיף עליה אהבה
וידע. מערכת היחסים הנורמלית הזאת התקיימה בידיעת האם. היום
כלנית אומרת שאמה חשה צורך להתנגד - אך בכל מקרה לא עשתה דבר.
גם אנשים נוספים בסביבתה ידעו אבל התעלמו. כיצד השפיע הדבר על
כלנית? כיצד עוצבה אישיותה בצל השעורים הפרטיים? היכן היו
המורים, השכנים, האם ושאר בני המשפחה? ומה זה אומר עלינו
כחברה, שאנו מחנכים את ילדינו? שאולי איננו מעונינים להזניח
אותם? שכל מה שמעניין אותנו זה השלוה והנחת?
לחתונה של בני הזוג צרצרי הגיעו כל המי ומי וביניהם אף מספר
דמויות מפורסמות מעולם הבידור והמחשבים. החתונה נערכה ברוב
כבוד והדר, אבל גם בצניעות. "לא רצינו לעשות חתונה מפוארת מדי
כי זה לא לטעמנו, וגם העדפנו לחסוך כסף לנסיעה עתידית ל'האני
מון' באיטליה". חברים ומקורבים שנכחו בארוע מספרים שהיה זה
ארוע מכובד ונעים, האוכל היה בסדר גמור והם נהנו מאוד. זוגות
רבים היו רוצים לערוך חתונה מכובדת שתשביע את רצון האורחים
ותסתיים עם טעם של עוד, ויש רבים שגם מצליחים. אברמיק וכלנית
הצליחו בכך.

אברמיק הוא שידוך מוצלח שכל אם יהודיה היתה מעונינת להשיא לו
את בנותיה. בתיכון הוא קיבל ציונים טובים ומעלה ובדרך כלל
המורים והמורות היו שבעי רצון ממנו. "אני זוכר שפעם לא הכנתי
שעורים, אבל הנמכתי פרופיל והמורה לא שמה לב. היו גם מקרים
שהמורים גילו שלא עשיתי שעורים". ראוי לציין כי בתקופה ההיא
כמעט לכל הילדים קרה שלא הכינו שעורים מספר פעמים במהלך השנה,
ואברמיק לא היה חריג בתחום זה. אולם בתחומים אחרים הוא היה
חריג ואף התבלט: כשהיה בשמינית הוא החזיק בשיא הכיתתי בריצת
שישים מטר ורק חזי גנני מהכיתה המקבילה השיג אותו. תקופה
מסוימת שיחק אברמיק בקבוצת הנערים של הפועל רחובות בכדורסל.
כלנית ואברמיק מצאו עניין אחד בשנייה זמן לא רב לאחר שהכירו.
עוד באותו ערב במסיבה הם ניהלו שיחה ערה וסיפרו אחד לשניה על
עצמם ועל חייהם. "הוא שאל אותי כמה אחים אנחנו וסיפר לי בדיחות
שנורא הצחיקו אותי", מספרת כלנית, ואילו אברמיק זוכר מאותו יום
שהיה לו כאב בטן ושכלנית היתה נחמדה והיה לה שיער ארוך ולא היו
לה חצ'קונים כמעט. כבר למחרת הוא צילצל אליה והם קבעו לסרט
"צריך לצלצל פעמיים", של בימאי מהגוש המזרחי. ניתן לומר ששניהם
נהנו מן הסרט אך היו אחוזי התרגשות מן ההיכרות החדשה שביניהם.
במהלך הפגישה התברר לכלנית שאברמיק עובד בחברת מחשבים גדולה
בתור מנהל חשבונות. כלנית בדיוק חיפשה עבודה בחברת מחשבים בתור
מתכנתת, ואברמיק הציע לה לבדוק אם צריכים מתכנתת בחברה שבה הוא
עובד. שמחתה של כלנית היתה טובה.

בתוך כחודש התהדקו יחסיהם והם התאהבו. "זו תחושה נפלאה", מעידה
כלנית, "אני עדיין מרגישה כך מדי פעם". לאחר כמה חודשים היתה
החתונה הכל-כך מדוברת הנ"ל, ומספר ימים אחר כך כלנית נכנסה
להיריון. "שנינו מאוד אוהבים ילדים. אני אוהב ילדים מאז שהייתי
ילד, גם כלנית החמודה אוהבת אותם די ממזמן". בנם הראשון, טבת,
הוא חמוד מאוד ונציין כאן התוודות קטנה שגם אני אוהבת ילדים:)
לאחר זמן נולדה בתם יוני, שהיא היום תינוקת נחמדה ונעימה.
צרצרי קשורים מאוד לילדיהם והדבר הזה בא אצלם מתוך מודעות:
"ילדים הם בעינינו נזר הבריאה, זוהי מטרת החיים והטעם האמיתי
שלהם. כל יום אנחנו מברכים על כך שיצאו לנו כאלה ילדים".
"ילדים הם טהורים וזכים. כל התמימות קורנת מפניהם". במרבית ימי
השבוע לוקחת כלנית את הילדים לגן "זה מסתדר יותר טוב עם שעות
העבודה", אבל גם אברמיק לוקח אותם מדי פעם ולפי דבריו הוא מאוד
נהנה לעשות זאת ותמיד כשמסתדר לו הוא עושה זאת.
את אברמיק וכלנית פגשנו בסלון ביתם אשר בשכונת נאות ירק שבמרכז
הארץ. על שולחן העץ הפשוט שבמרכז החדר מונחים בנדיבות מספר
תפוחים, בננות וביסקויטים. מדי כמה זמן אחד מן השניים מציע לנו
משהו חם לשתות או משהו קר מבין הקנקנים שעל השולחן. האוירה
נעימה ורגועה. אפשר לחוש את האושר של בני הזוג קורן גם אל שאר
בני הבית ואל האורחים. על הקירות תמונות יפות, חלקן מצויירות
וחלקן מצולמות, המשרות תחושה של נינוחות ואופטימיות. במשך
ביקורנו, בו התקבלנו בסבר פנים מחויך, צילצל הטלפון מספר
פעמים. בדרך כלל אברמיק עונה לטלפון כשהוא מנומס ומאושר.

חזרנו הביתה כאשר באמתחתנו פגישה ומלבבת ותקוה לפגוש את הזוג
הזה שוב בעתיד או זוגות דומים לו, שכמותם יצא לנו לפגוש.