בועז ויטמן / את |
בבת עיני-
את יקרה מזהב ומפז.
את שמורה בליבי
כתכשיט בכספת.
את שוכנת עמוק-
כצדפה בעומקו של הים.
את מתגלה כחלום,
כפנינה הנחשפת לדם.
רגיש לחומך, לעורך לשפתך
מתרגש מפלאך...
את עלה המניץ אחרי גשם ראשון;
את יונה לבנה מבשרת שלום;
את ציפור השותה את הטל עם שחר;
את האור הבוהק הקורן מהסהר;
רגיש לחומך, לעורך לשפתך
מתרגש מפלאך...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|