זה קרה לפני עשר שנים. באמצע דצמבר. הייתי בחופש חנוכה והיה
ממש משעמם.
הרגשתי בודדה כל כך ונכנסתי כרגיל לאינטרנט. גלשתי שעות בלי
מטרה ומצאתי את עצמי עוברת מצ'ט לצ'ט. עד שהגעתי לצ'ט בתפוז.
עברתי על רשימת החדרים: "לובי", "+20", "נשואים ונשואות",
"חיפה", "טריוויה", "לזיין צעירונת", "חפוז", "בנך מציץ לך ?",
"שמנות וגדולות", ועוד כהנה וכהנה חדרים שבאמת אני לא רוצה
להרחיב את הדיבור עליהם.
כמות הסוטים בצ'ט כזה היא קרובה לארבעים אחוז מהגולשים הגברים,
תאמינו או לא. בקיצור, מכיוון שאני בסה"כ בת 15 וחצי, נכנסתי
לחדר "+20", שנראה לי הכי נורמלי.
נכנסתי תחת הכינוי "עצוב לי", כדי למנוע פרטים מזהים.
בחדר היו אולי 15 מצ'וטטים. איך שנכנסתי קיבלתי 3 פניות
אישיות:
שתיים היו "למה", והשלישית הייתה "למה עצוב לך" ?
עניתי לכולם בסבלנות שפשוט משעמם לי בחופש. לאחר שהשאלה "בת
כמה" לא אחרה לבוא משלושתם, עניתי בפשטות "15 וחצי".
שני המגיבים של ה"למה" הפשוט כתבו לי האחד "ביי", והשני "את
צעירה מדי", והמגיב השלישי כתב שגם הוא בן 15 וחצי. שאלתי אותו
מאיפה הוא והוא ענה לי שהוא מלוד. "ומאיפה את" ? התעניין
המסתורי. כתבתי לו שאני מהיישוב "ברקת" שליד נתב"ג, כך שיוצא
שאנחנו כמעט שכנים.
המשכנו לשוחח כך עוד איזה חצי שעה, ולבסוף הוא נתן לי את מספר
הפלאפון שלו. הוא נשמע ממש ממש נחמד ואמר שקוראים לו גיא, אבל
בצ'טים אי אפשר לדעת אף פעם אם היה זה גיא בן 15 וחצי או בני
סלע בן 30 ...
בכל אופן, הוא נשמע בנאדם כיפי, ובפעם הראשונה בחופש הרגשתי
שממש טוב לי.

למחרת, היום האחרון של החופש, רציתי לעשות משהו נועז. החלטתי
להתקשר אליו.
התקשרתי בשעה 13:00 בצהריים ודברנו איזה שעה וחצי. בסוף השיחה
הוא הציע לי להפגש באיזה בית קפה בלוד. הוא אמר לי להביא חברה
ואמר שהוא יביא חבר.
התקשרתי לחברה שלי, אבל היא לא הייתה בבית, וחברה נוספת הייתה
בבי"ח אחרי ששברה את הרגל.
רציתי להפגש אתו בכל זאת, והתקשרתי אליו. אמרתי לו שאני אבוא
לבד, וביקשתי שלא יביא חבר כי אני לא מביאה אף אחד אתי. קבענו
להפגש בשעה 18:00 באיזה בית קפה בלוד.
מהרגע שסיימתי את הטלפון הלב שלי התחיל לדפוק במהירות מרוב
התרגשות. אני הולכת לבליינד דייט. אחרי שנה שלא עשיתי את זה,
אני שוב עושה את זה.
התקלחתי, לבשתי את המכנסיים הכי צמודים שהיו לי, בחרתי את
החולצה שהכי אהבתי, התאפרתי, שמתי בושם של אמא, ויצאתי לתחנת
האוטובוס בשעה 17:15.
בשעה 17:55 כבר הגעתי לבית קפה שקבענו להפגש בו.
חיכיתי לגיא בחוץ. אחרי 10 דקות בערך, עצר מישהו עם סובארו
לבנה לידי, ממש בצד הדרך ליד בית הקפה ואמר לי: "רותם" ?
הסתכלתי על הבחור. "גיא" ??? התפלאתי.
"כן", ענה. "תראי, אני לא בדיוק בן 15 וחצי, אני יותר בן 17
וחצי, ולא קוראים לי גיא, אלא גיל", המשיך.
הייתי עדיין המומה. הבחור נראה כמו בן 18 לפחות, והיה מעוטר
בזיפי זקן. האמת היא שהוא נראה די טוב.
"תכנסי, בואי שבי", הזמין אותי גיל לסובארו שלו, "ממילא אין לי
כאן חנייה. יש מקום אחר לא רחוק מכאן, אפשר לשבת שם", אמר.
הרגשתי לא בנוח לעזוב את המקום, אבל בשביל מה באתי עד כאן ?
בשביל לחזור ?
נכנסתי לרכב שלו.
נסענו איזה 800 מטר, וגיל חנה את הרכב ליד בית קפה סמוך.
נכנסנו לבית הקפה וישבנו שם איזה 40 דקות. לי לא היה תאבון מי
יודע מה, אז הזמנתי רק נס.
גיל הזמין בירה, והתפלאתי שהביאו לו מה שביקש בלי לבדוק את
תעודת הזהות שלו. בעקרון, אסור היה לתת לו משקה אלכוהולי משום
סוג, כי עדיין לא מלאו לו 18.
בסוף הדייט, התכוונתי לשלם על הנס ששתיתי וכבר הוצאתי את
הארנק.
"לא, לא. הכל עלי", אמר לי גיל.
"אני לא מסכימה", השבתי, והוצאתי את הכסף.
"לא, את לא מבינה", הוא אמר, "בעל המקום כאן הוא בן-דוד שלי,
ואני תמיד שותה כאן בחינם. איך את חושבת קיבלתי בירה ..." ?
עכשיו כבר היה ברור הכל.
חייכתי וקמנו לאוטו. ביקשתי מגיל שייקח אותי לתחנה המרכזית,
אבל הוא התעקש לקחת אותי הבייתה.
איזה ג'נטלמן ... חשבתי.
בקיצור, גיל התחיל בנסיעה ומייד ראיתי שהוא לא בכיוון. הערתי
לו על כך, והוא אמר שהוא יודע איפה זה "ברקת", פשוט יש לו קודם
איזה משהו חשוב להעביר לחבר שלו. במושב האחורי באמת הייתה
מונחת קופסא סגורה, ובאותו רגע האמנתי לו.

אחרי חצי שעה מצאתי את עצמי בבית נטוש, התחתונים שלי היו
קרועות ומלאות דם, בכיתי בלי הפסקה שגיל יעזוב אותי, אבל הוא
התעלם מבקשתי ופשוט אנס אותי. אחר כך, הוא הרים אותי על
הרגליים, דחף אותי לאוטו, ועשה לי טובה שהסיע אותי לתחנת
אוטובוס שלא היה בה איש.
"אם את מספרת למישהו על זה, אני גומר אותך", איים עלי גיל והדף
אותי מחוץ לאוטו.
בכיתי כמו ילדה קטנה. לא ידעתי איפה אני נמצאת אבל כל מה
שרציתי זה להגיע הבייתה כמה שיותר מהר. זה היה החופש הכי
זוועתי בחיים שלי.
במקרה עברה במקום ניידת משטרה שעשתה סיור במקום. העלו אותי על
הרכב ולקחו אותי לתחנת המשטרה. משם כבר הזעיקו את ההורים שלי,
והספיקו לחקור אותי על מה שקרה.
באותו ערב עצרו את גיל. מסתבר שהיו לו תיקים עוד קודם: גניבה,
פריצה לרכב, ואונס נוסף.
בכלל לא קראו לו גיל, אבל זה כבר לא הפתיע אותי.
מאז כל שנה אני נזכרת באותו "אונס חנוכה" ובוכה.