יריית הפתיחה והנה מתחיל לו עוד יום טיפוסי
לאט לאט היא מתחילה לנוע, עולה ממדרגה למדרגה
בהתחלה לאט, ואז מהר יותר ומהר יותר
צוברת עוד נקודות ונהנת מכל רגע.
והוא, נותן מחמאות ומעודד אותה להמשיך
היא אוהבת את זה, זה נותן לה מוטיבציה להמשיך הלאה
היא רצה בכל המהירות, חולפת על פני אבנים, צוקים, קופצת לגבהים
שהיא לא חלמה להגיע אליהם בלעדיו.
היא ממש בעננים, היא מקווה שזה לעולם לא ייגמר.
הופס, היא נפלה, גופה חבול ופצוע. "אין דבר" הוא אומר, "נתחיל
שוב" ושוב היא מעל צוקים והרים, מרחפת לה.
פתאום הכל קופא, שקט, לא נשמע ציוץ, אין רוח, כלום לא זז.
היא מנסה לזוז אך לא מצליחה, היא מפחדת פחד מוות! למה היא לא
יכולה לזוז?!
ואז היא שומעת אותו מתקרב ומתיישב, היא מתחילה לזוז שוב,
"וואו", איך הוא תמיד יודע לגרום לה לזוז...
איזו הקלה, היא יודעת שאיתו היא תמיד תצליח ותמיד תהיה בטוחה.
היא חושבת שהפעם זה לנצח נצחים, תמיד ביחד.
ואז היא נופלת, נפילה רכה ואיטית לתוך הכלום, השחור והריק...
Game Over
המילים מהבהבות על המסך
הוא לוחץ באדישות על הכפתור שמכבה את המחשב וחושב לעצמו שלא
נורא. שזה בסך הכל עוד משחק ותמיד יהיה אחד חדש... |