אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי. מישהו בעולם הזה יודע?כולם
נעים כל כך מהר ממקום למקום בלי אבחנה ומודעות למה שהם עושים.
"כן,אולי שם אני אמצא את זה. מה זה זה? נו,זה,הדבר הזה , שיעשה
לי טוב...לא,אני לא יודעת מה זה. אני באמת לא יודעת."
אני יושבת בחדר ותוהה מה לעזאזל לעשות. לפתח את הצד האומנותי
שבי, לבהות בטלוויזיה(לא מצאתי את השלט), לנסות ללמוד סווהילית
מקלטות ללימוד עצמי, מה?
להתקשר להוא שאמר שאני מעצבנת אותו אבל הוא רוצה לשכב איתי בכל
זאת ולהגיד לו, כן ,בטח, אני ואתה היום בלילה, ואני אשתדל שלא
לעצבן. כי זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות. למי כבר אכפת מדברים
כמו כבוד וגאווה. זין עליכם וכל כל הערכים שלכם. עוד יומיים
אני אתעורר בת 50 יושבת בחדר שלי, בוהה במסך השחור של
הטלוויזיה, כי עדיין לא מצאתי את השלט. למה לי? אני אזדיין בלי
הכרה וככה אעביר את היום, ואולי אצבור כמה חוויות מעניינות.
אולי אעבור גם הפלה או שתיים. למה לא? זה יוסיף לעניין.
כן, אני אזדיין כל כך הרבה שאני כבר לא אזכור עם כמה בדיוק
עשיתי את זה ואיך קוראים להם. הם יהיו רק פרצופים בשבילי,
פרצוף שמחובר אליו זין. וזהו בערך. אהבה? הצחקתם אותי. מה זה
בכלל?
מין מזדמן, זו הדרך. ההוא צדק. זה כל מה שנשאר באמת. תגידו לי
בדיוק איפה אני מוצאת עכשיו מישהו שיאהב אותי וידאג לי ויהיה
לו אכפת ממני? זה יקח כל כך הרבה זמן,זה נראה לי אפילו בלתי
אפשרי. אבל מישהו לזיון, מספיק להרים את היד ושמונים כלבלבים
חרמנים מקיפים אותך. כל היופי הוא בפשטות שבעניין. אחורה,
קדימה, יותר מהר, יותר חזק, את מגרה אותי, אני רוצה למצוץ לך
את הדגדגן. ואז זה נגמר. בהמי, גס ולא מלוטש. וכל כך כל כך
פשוט.
אני לא מבינה איך בכלל אנשים מתאהבים אחד בשניה ( ואחת בשני
ואחד בשני ואחת בשניה). מילא שמישהו יתאהב במישהו, אבל שאותו
מישהו יחזיר לו אהבה? מה הסיכויים לזה? מה הסיכוי בכלל שבתוך
טווח האנשים הכל כך מצומצם שאדם פוגש בחייו הוא ימצא מישהו
שהוא באמת, אבל באמת יאהב? זה בערך כמו הסיכוי לזכות בלוטו,
ואפילו יותר נמוך מזה. אז למה יש כל כך הרבה זוגות בעולם, אתם
שואלים?
אנשים מתפשרים. הם משכנעים את עצמם. הם מעמידים פנים ומשקרים
לעצמם.
ואולי אני טועה. אולי זו אני ועוד כמה חסרי מזל שפשוט בלתי
אפשרי להתאהב בהם, ועוד מצפים ממני להשלים עם זה. ומצד שני אין
ברירה אלא להשלים עם זה. אני, אני כבר לא מחפשת שום דבר, רק
הסחות דעת. במוח שלי יש רק ואקום. ולא, זה לא עושה לי טוב. אבל
מה לעשות, אני מתפשרת. אחרי הכל החיים הם פשרה אחת גדולה.
כולנו מדשדשים ברפש של עצמנו.
אני חושבת שאני אמשיך לחפש את השלט.