הכול התחיל כשהייתי קטנה ואימא שלי כל הזמן אמרה לי לא לבלוע
מסטיקים אבל שמעו, גם למסטיקים יש רגשות, קודם לועסים להם את
הצורה ואז יורקים אותם? זה באמת לא מנומס.
אז אני החלטתי לשנות את המצב ולא לגרום לרגשות נחיתות אצל
מסטיקים אז פשוט בלעתי אותם, וכך עשיתי במשך רב ימי חיי עד
שיום אחד חזרתי הביתה מבית ספר, אכלתי, שתיתי, עישנתי לי
סיגריה ופתאום התחילה לכאוב לי הבטן בהתחלה די התעלמתי מהכאב
החד הזה עד שלא יכולתי יותר, במיוחד וכל מלאי התרופות בבית שלי
לא עזר לי במיוחד אז התקשרתי לאימא שלי והיא לקחה אותי לבית
חולים.
בבית החולים עשו לי כמות מכובדת של בדיקות, חשבתי שזה התוספתן
או משהו לא רציני שכזה עד שאמרו לי שזו הקיבה, הקיבה היקרה
שלי, באותו הרגע נכנסתי לסרט שלא אוכל יותר לאכול מזון מוצק
ואצטרך להעביר את שאר חיי בשתיית אוכל עם קשית.
טוב אז רגע האשפוז הגיע בבית החולים שהריח ממוות, רק מהריח
רציתי למות.
הרדימו אותי, וזו הייתה אחת הסאטלות הטובות שהיו לי, באמת.
טוב אז הרופאים עשו מה שהם היו צריכים לעשות, וכשהתעוררתי
ראיתי שמונח על השולחן גוש ענק, לא האמנתי שהוציאו את זה
מהקיבה הקטנה והיקרה שלי, הצבע של הגוש היה פחות או יותר לבן,
עם כמה נקודות צבעוניות. אחרי שהתעשתתי טיפה הבנתי שאלו היו כל
המסטיקים שבלעתי בימי חיי דבוקים זה לזה כאילו לא רוצים להתנתק
ולהתפרק בגוף שלי, התעמקתי בגוש וגיליתי שרב המסטיקים היו
בזוקות ורודות בהירות, מסטיקים לבנים (בטח אורביט)  וכל מיני
מסטיקים צבעוניים שבאו לפני תקופת הבזוקה שלי. ואז בקצב מטורף
באו הרבה מחשבות לראש שלי, העיקרית בהן הייתה- שאם אפשר להוציא
גושים מהקיבה אז אולי אפשר להוציא את הגוש שיושב לי על הלב כי
הגוש הזה מציק לי הרבה יותר מגוש המסטיקים וזה גוש הרבה יותר
גדול אבל הבנתי שלזה אצטרך רופא אחר לגמרי ותרופות אחרות
לגמרי. והמחשבה הנוספת הייתה שמעכשיו אני אקשיב לאימא שלי, כן
בחורף אני אקח עוד סווצ'ר ולא אבלע מסטיקים כי אחרי הכול הם לא
ישות שיש להתחשב בה, זה לא שיש קבוצת תמיכה למסטיקים משומשים,
טוב אז המסטיקים נקמו בי, ומעכשיו אני אתחיל עם הנקמה שלי בהם,
וכל מסטיק לאחר שנוצל היטב יגמור ככתם צבעוני על המדרכה, כמו
שמגיע להם!