אנחות קצובות מנחות תודעה לחללים דמיוניים.
עד שהשתיקות המתייפחות ימוסגרו על קיר
לעולם אתקע בצלם עצמי.
צליל בתיבת המנגינה מרעיד מיתר
ואני סוגדת לתחושה.
עיניים שחורות חודרות למחשבות עמוקות
ואתה בתוכי.
אהבה? אולי.
נגיעות אצבע מכחול על בשרי הכמהה והדיו זולג על המצח..ירכיי
מתערבבות, ושפתיך-עולם ומלואו.
ציפורניים מקלפות עוד יצר, מסירות עוד שכבה של צבע.
ואם אאבד כל רגש
לא תדע.
לא תסיט מבטך.
ואתה ממשיך,שובר את המחסום
אגואיזם? אולי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.