אז אני יושב בארץ נכר, אבל הכל מרגיש כמו הבית.
גם כאן הלב חצוי. חצי איתי. חצי כבר מזמן נעלם.
מנסה לכתוב שירה, אבל זה ממש לא הולך.
איך אפשר לעשות משהו, כשאתה בכלל לא חי?
מה אתה רוצה להגיד? מה יש לך לחדש?
כל מה שאתה יודע זה שאת מה שהיה לך - איבדת.
אני רוצה לצעוק ולצרוח, לקרוא לה מהקצה השני של העולם.
ואני יודע שהיא לא תשמע. ואם תשמע - כנראה שלא תקשיב.
ואם תקשיב - לא תבין. ואם תבין - לא תענה.
אמרו לי שמרחוק דברים נראים אחרת.
כל מה שהשתנה זה הנוף, השפה והאנשים. אני אותו אני.
היא אותה היא. אנחנו אותם אנחנו. והם. הם אותם הם.
זה לא שיר אהבה, זה שיר כאב. זה לא שיר. זה רק כאב.
חולם על תקופה שהיה לי שיר. לא רק סיבה.