אני שעיר, לעזאזל. אין לי הרבה מה לעשות בנדון. זה תורשתי
אצלנו. אבא שלי נולד עם סוודר על החזה. כשהגעתי לגיל 16 החלטתי
לעשות מעשה. לקחתי סכין וקצף גילוח ושמתי לי מטרה: אני הולך
להיות חלק. זהו.
לאחר הגילוח, הייתי חלק כמו תינוק. שום שערה, לא בצבצה. לא
בבטן ולא בחזה. חלק אני אומר לכם !
עמדתי ככה מול הראי, איזה 4 או 5 דקות ואז נפתחה הדלת של חדר
האמבטיה. אחי נכנס פנימה.
"מה עשית"?, הוא הסתכל עלי בבעתה.
"נמאס לי מזה", אמרתי לו.
"אבל אתה לא מבין שלעולם לא תפטר מזה?, זה כמו הפטריות ברגליים
של אמא", הוא אמר.
"רציתי לראות איך זה להיות חלק", התגוננתי.
"אבל עכשיו כל פעם השיער יצמח לך, יותר מהר, יותר כהה ויותר
עבה" !, הוא הפחיד אותי.
"אני אוריד אותו בלייזר", קבעתי נחרצות.
"אתה בושה למשפחה, זה מה שאתה" !, אמר לי אחי בבוז.
"בבקשה אל תספר ...", התחננתי אליו.
זה לא עזר.
באותו הערב הייתי לשוטה החצר. הסתגרתי בחדרי ולא רציתי לצאת.
שעות דפקו אצלי ההורים בדלת והתחננו שאפתח כדי לדבר אתם.
בסופו של דבר נרדמתי.
חלמתי שאני נמצא בחוף שרתון בת"א, מוקף בחורות יפהפיות שמלטפות
לי את החזה החלק שלי.
ואז, אחרי שאני מצליח לשכנע אותן לבוא אלי הבייתה, אנחנו
מגיעים ונכנסים לחדר. אני מתפשט ומגלה זיפים שחורים על בטני
ועל החזה שלי. והזיפים רק גדלים וגדלים כל הזמן, ואין לי שליטה
עליהם. ואז אחי נכנס לחדר ואומר לי: "אמרתי לך שזה יגדל מהר,
נכון" ?
ואני, לא יודע מה לעשות, בורח לחדר האמבטיה ומתחיל לרסס את
עצמי בקצף גילוח.
אחרי זה אני מוצא את עצמי עם מלא חתכים בבטן ובחזה, ושורף לי
נורא כשאני שם קצת אפטר שייב על זה ...

פתאום שמעתי רעשים. המורה לתנ"ך קראה בשמי ואני, שכנראה נרדמתי
וחלמתי בהקיץ, לא השבתי לה. כל הכיתה צחקה, והרגשתי ממש רע.
ואז היא אמרה לי:
"רם, אתה רוצה לצאת להתאורר קצת ? לשטוף פנים" ?
"לא, המורה, זה בסדר", עניתי.
"טוב", המשיכה המורה לתנ"ך, "אם כך אולי תסביר לי על מה מדובר
בפרק ט"ז, פסוק כ"ב" ?
הצצתי בספר התנ"ך שהיה פתוח על שולחני. הוא היה פתוח על ספר
"ויקרא", והיה עליו כתם רוק ענק שלי, שכנראה נזל מפי בזמן
שנמנמתי עליו. קראתי בלחש את הכתוב ורציתי למות:
"ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזרה ושילח את השעיר
במדבר" ...