ביום שתבין, תזרח השמש בעיר שלנו. צל כחלחל יכסה את הרחוב שלך
ורק קרן שמש טורדנית תחדור מבעד לשלבי תריס ששכחת לסגור.
קרן שמש שתעיר אותך, מכוסה בשמיכת פוך, אפילו שכבר כמעט קיץ.
רגליים עייפות ייקחו אותך לשירותים והדלת תישאר פתוחה כמו
תמיד, בשביל כושית. אחר כך תעבור לחדר האמבטיה, תרחץ את הפנים
ותביט במראה. תחבוש את המשקפיים ותזכיר לעצמך שהגיע הזמן
להחליף לזוג חדש.
אחרי שתזרוק על עצמך איזה טי-שירט תיקח את כושית לקנות עיתון.
תתיישב על ספסל בשביל הסלול לאופניים שעשו ברחוב שלך. בחורות
יעברו עם "כושיות" משלהן, ואתה תביט עליהן במבטים מלאי בטחון,
אתה הרי יכול להתחיל עם כל אחת מהן בקלות, רק לא מצאת עדיין את
האחת הנכונה...
עוד יום שגרתי, תחשוב לעצמך. אולי היום, סופסוף, תערוך תיקונים
אחרונים במחזמר שכתבת.
תדפדף עוד קצת בעיתון עד שתחליט לעלות הביתה לשתות קפה של
בוקר.
בכניסה לבנין תתעכב לדקה מול תיבות הדואר. היד הפנויה תשלוף את
כל הפליירים שהצטברו בתיבה שלך. ביניהם תבצבץ מעטפה לבנה אליה
נדבק, כנראה במקרה, ספח ורוד של רשות הדואר: "ספח הודעה על דבר
דואר רשום".
ספח מספר 2528157 יספר לך שממתינים לך שם בסניף, זמן רב. חותמת
עגולה בצבע אדום, תציין שזוהי ההתראה האחרונה. בעוד חודש
בדיוק, לא יחכו לך יותר...
במדרגות תוריד את הספח ותגלה תחתיו מעטפה, עליה כתוב שמך בכתב
יד מוכר. מוזר... תאמר לעצמך, ותרתיח מים לקפה.
בינתיים, תוציא מתוך המעטפה גלויה יפה עליה טקסט מתחכם.
שתי השורות האחרונות יזמינו אותך לחתונה.
בעוד חודש. בדיוק.