"הפועל באר שבע נגד מכבי חיפה". כן זו הייתה הכותרת על
המקומון
שהחזקנו מעל ראשינו. ירד גשם. לפני דימונה. מי היה מאמין?
-"תזכיר לי למה אני תמיד לוקח אותך איתי?" קראתי לעבר תומר.
-"כי רק אותי אתה מכיר...וכי יש לי כסף".
-"וואלה צודק" חייכתי אחרי שהפעם האחרונה שחייכתי הייתה עדיין
ליד הבית. השעה הייתה כבר 17:00. אנחנו הולכים שעה ורבע בערך.
עייפים ומקווים שהדרך יודעת לאן היא מובילה אותנו.
הגשם לאט לאט פוסק ואנחנו רואים את הכניסה לדימונה.
-"יש לנו מזל תומר אולי נמצא איזו מונית שתיקח אותנו בזול
לאילת..."
-"כן, כן, מונית מהר..." תומר היה עייף, גם אני אבל לא הראיתי
לו את זה. פשוט הייתי עסוק בלחשוב מה אנחנו עושים עכשיו ומה
מחיר הגיוני לאילת (שונא שנהגי מוניות עובדים עליי ובכלל).
התקרבנו לצומת וכבר ראינו שיכונים של תחילת העיר. עברנו ליד
שלט פרסומת ובעודי בא לבלוע מסטיק הם הופיעו. ועוד איך
הופיעו.
פתאום הרגשתי מרפק לתוך הצלעות וראיתי שני אתיופים מחזיקים את
תומר. חבורה של ערסים-עבריינים מקומיים החליטה שאנחנו נראים
פראיירים (והאמת היא שבצדק) ואפשר לשדוד אותנו. בעוד אני על
הרצפה, נאנח הרגשתי כיצד מפשיטים ממני את תיק הגב שלי. הסתכלתי
עליהם במבט מטושטש. ברגע שאחד מהם מצא את הארנק שלי כולם קפצו
כל אחד מחפש שלל לעצמו. פתאום נשמעה ירייה. תומר עמד שם עם
האקדח בפוזה של קלינט איסטווד עם עין אחת עצומה.
הירייה כנראה הייתה באוויר כי אף אחד לא נראה פגוע.
-"תעזבו הכל ותסתלקו בני זונות!!" תומר צעק עליהם. החבורה
נבהלה ורצה יחד עם תיק הגב שלי לעבר גבעת חול עליה חנו 5 זוגות
אופניים. תומר לא נשאר חייב וידע שיש בתיק מצלמה סכינים ודי
הרבה כסף. ישר תומר ירה שלוש יריות שפגעו בנער שהחזיק את התיק
ובנער שהחזיק את הארנק. שאר החבורה הסתלקה על אופניהם. אני
מיהרתי ואספתי את כל תכולת תיקי שנשפכה ארצה יחד עם הארנק
והכנסתי הכל בחזרה ותומר רץ במעלה הגבעה וסחב עימו את שתי
זוגות האופניים שנשארו שם. אחד משני הפצועים עוד דיבר וצעק
לעברנו. לא התייחסנו.
עלינו לאופניים ובאותה שנייה הגיע אותו שעצר למראה שני הנערים
שוכבים בשלולית דם. ישר היה כיוון העיר. אנחנו ירדנו לכיוון
שנראה לא ברור. -"אתה משוגע תומר...אבל..." גמגמתי.
-"שנינו יודעים שאם לא הייתי עושה את זה כל המסע היה נגמר
ואנחנו שוב היינו מושפלים על-ידי חבורת ערסים מסריחה. הם לא
מלאכים. הם רצו לשדוד אותנו אז תפוס את עצמך ויאללה תתחיל
לחשוב מה עושים עכשיו..."
הסתכלתי על תומר שנייה והחזרתי מבטי קדימה בדרך. רכבנו במהירות
שיא שנינו. חשבתי כמו שתומר אמר לי לעשות אבל באותה שנייה
חשבתי על עך שמעולם לא ראיתי את תומר מדבר בכזו רצינות אף פעם.
גם לא כשנועה אותה אהב שנתיים הסתר צחקה בפני כשגילה לה זאת.
ידעתי שעכשיו זה מתחיל להיות רציני וגם הוא יודע את זה...

                                       המשך יבוא