|
אוסף שברון קרניה אחד
לאחד, לוקט שבריה
במשולש צוואר
ענוג כגביע
קריסטל
סדוק ופצוע
שפה
נוטפת עדיין
כאמש
בכאב מהול
לגימה
מעורפלת ככזב
גבר
בתעתועי אשה
מנוקזת
אל לחלוחית שתפציע
מחר
-
וקשת בורקת בין עיניה
מחדש
|
|
|
מה הקטע עם
סלוגנים?
אף פעם לא
הבנתי, אבל תמיד
אני מכריח את
עצמי לכתוב:
"שלום, שמי
מוישה זוכמיר
ואני מנגן על
קסילופון שעשוי
מפקקים של
טושים".
אורי פינק בעוד
יציאה גדולה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.