באופן משונה היא לא הרגישה רע עם העובדה שהיא בוגדת. היא ישרה
אלי מבט שאומר כל מה שלא אמרה לי מעולם והמשיכה לינוק את הבחור
האלמוני. כאן באמצע העולם. קינג גורג פינת שינקין. במרכז שדה
הראייה שלי. נשיקה מתוכננת כזו, כאילו היא מרוכזת יותר בטכניקה
מבהרגשה, כאילו היא מרוכזת יותר בי מבבחור, כאילו היא חושבת על
הצפוי לנו -לא על הרגע.


היא כבר ניסתה לבכות, ניסתה לברוח, היתה גם הפעם שהיא חתכה את
עצמה. יכולתי לתאר שזה יהיה הצעד הבא, ובעצם זה היה צריך לקרות
כבר מזמן.
כל כך אופייני לה- כאן, קינג גורג פינת שינקין.

כל אותה העת היא מגניבה אלי מבט בעיניים היבשות שלה, צופה
בחלומה מתגשם. כאן בפינת שיקין, אפשר בקלות לראות  שזו רק עוד
אחת ממליוני התחבולות שלה לנסות ולרך אותי, לגרום לי לקנא,
לגרום לי להתאהב,לגרום לי להסתכל לה בעיניים.

זו בכלל לא בגידה! הינה- היא עוצמת עיניים! זה הרי ברור, היא
חושבת עלי, משתדלת להסתיר שהיא חולמת אותי.
היא אפילו לא מסוגלת לבגוד כמו שצריך!
היא לא יכולה להיות עם אף אחד אחר מלבדי.
לא מסוגלת.
היא לעולם לא תהיה עם אף אחד אחר.
מלבדי