מר בלומליך תמיד רצה תשוקה למשהו  , כשהיה צעיר שאלו אותו "מה
תרצה להיות כשתגדל  ?" , והוא אף פעם לא ידע מה לענות , אז
אמרו לו "כשתגדל כבר תדע" אבל הוא כבר גדול , מספיק גדול בשביל
שילדים מחונכים יפנו לו מושב באוטובוס כשאין מקום לשבת , אך
הוא עדיין אינו יודע מהי תשוקתו .
בביתו הדל שבקצה העיר הוא פושט מעליו את אפודתו האפורה ,
מתיישב ממול לשולחן במטבח ומרתיח לעצמו מים , הרצפה מזוהמת ,
הקירות בעליי גוון שחור ממעל לטייח מתקלף והקומקום כבר רותח .
הוא מוזג לעצמו מים לתוך כוס שקופה ומטביל בה את התיון בתנועות
יגעות . המים מקבלים את הגוון הזהבהב של התה ובעזרת מעט סוכר
שהוא מפזר לתוך הכוס , התה מוכן .
בקרוב יתחיל הקיץ החמישים ושבע לחייו ועדיין הוא לא יודע מה
לעשות עם עצמו , הוא נשכב על המיטה למרות שהשעה היא רק ארבע
אחר הצוהריים ואור השמש עדיין חודר מתחת לתריסים המוגפים , הוא
שוקע לשינה עמוקה וקם רק בשש בבוקר . מר בלומליך ניגש לשירותים
, מטיל את מימיו באיטיות, נראה לו כאילו השתן לא רוצה לעזוב את
גופו . מבט בראי השבור מגלה לו שהוא נרדם עם בגדיו , מר
בלומליך נאנח . צינת הבוקר מביאה לו מזור מאויר החדר המחניק
ומר בלומליך פותח חלון בכדי להרגישה ביתר שאת . בחצר גדלים פרא
עציי פירות רבים , מר בלומליך יוצא החוצה ומחליט שהיום הוא
ישתה לו לימונדה , מתחת לעץ הלימונים הוא אוסף שלושה לימונים
ומתיישב על האדמה הלחה . בשמונה כשהשמש מתחילה להעיק הוא שב
לתוך הבית . מצבו הכספי שוב בכי רע ובקרוב לא יישאר לו כסף
לקניית אוכל ומים , הוא שוב הגיע למצב שאין לו ברירה אלה לפשוט
את ידו לכסף , נמאס לו כבר . הוא יוצא לחצר וקוטף מהעץ כעשרה
לימונים ומניח אותם ביחד עם השלושה הקודמים בתוך שקית , הוא
צועד אל העיר כשבדרך הוא קוטף עליי נענע ירוקים וטריים.
רחובות העיר כבר הומים בשעה שמר בלומליך מציב בהם את רגלו ,
הוא ניגש לסופר-מרקט ומוציא את שארית כספו על סט של קנקן
וכוסות וגם חבית סוכר ומצקת . הוא יודע שאם זה לא יעבוד, למחרת
יהיה עליו לקבץ את ארוחת הצהריים . ברחוב נכנס מר בלומליך אל
אחת החצרות ושוטף את פניו בצינור המים . חזות נקיה היא דבר
חשוב - יודע מר בלומליך ומשקיע בניקיון פניו וידיו . הוא ממלא
את הקנקן במים ומלטף בעדינות את עליי הנענע לפניי שהוא מכניס
אותם למים . ערבוב בעזרת המצקת , הוא מרגיש שחשוב שעליי הנענע
ישרו את טעמם . הוא סוחט ביד חזקה את הלימון הראשון , השני ,
השלישי והרביעי אל תוך הקנקן . ממתיק , טועם , ממתיק עוד ,
טועם , מוסיף עליי נענע , ערבוב , טועם , מחייך .
מר בלומליך נעמד ברחוב הראשי ליד ספסל אבן המשמשו כדוכן .
אנשים עוברים , לעיתים ניגשים שואלים לגביי המחיר וממשיכים ,
אך השמש יוקדת והאוויר מחניק , ריח הלימונדה נישא באוויר
ואנשים מגיעים ומשלמים , שותים ומחייכים , ומר בלומליך , גם
הוא מחייך . ילדים מתגודדים סביבו ומבקשים טעימה ומר בלומליך
בנדיבותו נענה להפצרותיהם .