אל התפקיד הזה הגעתי כמעט במקרה. אחרי כמה שנות לימודים
בטכניון כעתודאי, קיבלתי מעטפה ירוקה, בה נצטוויתי להתייצב
בבקו"מ, לצורך שיבוץ במקצוע. די בירכתי את מזלי הטוב, שאיפשר
לי לעבוד במקצוע שלמדתי, תעשיה וניהול, כי באותה מידה יכלו
להפוך אותי לקצין שריון מגורז. פקידה משועממת הפנתה אותי אל
הקצין שלה, שדיבר בסבר פנים חמור. "שמע", הוא אמר בשפם רוטט,
"אנחנו צריכים מישהו שבאמת ידע לנהל, להוציא דברים אל הפועל
וגם להבליג כשצריך. הקודם שלך בתפקיד יסיים עוד מעט את שרותו,
ואתה תיכנס במקומו. אנחנו מצפים שלא תיפול ממנו, ברור? החפיפה
שלך איתו מתחילה עוד שעתיים. הטיולית בחוץ תיקח אותך לשם. צא
בהצלחה". הצדעתי, חייכתי, ואז נזכרתי לשאול את השאלה הכי
חשובה: "מה יהיה בדיוק התפקיד שלי?". הקצין, שכבר שקע בערימת
בירוקרטיה, שירבט משהו על הנייר ומילמל "אה, אלוהים".
-"סליחה?". -"אלוהים, אלוהים. הנה, קח חוברת הסבר. זוז". משכתי
בכתפי, לקחתי את החוברת, יצאתי והלכתי אל הטיולית. הפקידה
ליוותה אותי במבט משועמם, כאילו כל יום מתגייס אלוהים חדש.
הנהג בטיולית ניסה להיות ידידותי, סיפר לי על קורס נהגים ועל
החברה שלו, ושאל אותי מה אני הולך לעשות בצבא. עניתי לו
"אלוהים", והוא התלהב. "מה, שמעתי שזה קריעה אמיתית. טוחנים
שבתות, התנאים חרא, אבל זה המון אחריות. המשפחה שלי עושה המון
כבוד לקודם שלך בתפקיד. אל תלכלך, הא?". הוא המשיך עם השטויות
שלו, וקצת הצטערתי שלא אמרתי לו שאני הולך להיות בבטחון-שדה,
לפחות היה שותק קצת. הסתכלתי על חוברת ההסבר. הסיווג היה
בלמ"ס, כאילו כל אחד יכול להיות אלוהים. בפנים היה הסבר מבולבל
על התפקיד, עם המון שגיאות דפוס. מסתבר שלפני עשרים ותשע שנה
עשו הפרדה בין שני גופים - אדוני צבאות, ששייך לצה"ל, ואדוני
אזרחיות, שכפוף למשרד הפנים. מי שבתפקיד חתום לשש אלף שנה,
והחפיפה לוקחת משהו כמו שלוש מאות, בתור קדם צבאי. היו בחוברת
גם כל מיני טפסים לאפסנאות. הייתי אמור לקבל ממש המון דברים.
אם 16 מקוצר, דקרון, ואפילו שטן, מק"ט 666. הייתי אמור לקבל
עוד המון דברים ולבצע המון משימות. אבל בדרך לשם נהייתי עייף
ורעב, והחולירות לא טרחו להשאיר לי אוכל במטבח. אז עשיתי להם
תוהו ובוהו. שילמדו לא להתעסק איתי. חושך על פני תהום.