איבדתי את הזמן
מתישהו בין שלשום להיום.
לאבד זמן, תאמינו או לא,
זה משהו די איום.
לא ברור לך מה השעה
והכל קורה פתאום.

איבדתי אותו בשדה הנטוש,
ליד החומה הגדולה.
זה היה בגלל שהוא אמר לי
"אל תהיה לחוץ"
אבל אני לא הקשבתי,
הייתי חייב לרוץ.
אז הוא החליט להשאר,
שם ליד החומה.
ואני הבנתי שלרוץ,
באמת הייתה החלטה סתומה.

מאז אני בלי זמן,
זה די מוזר פתאום.
היום לא יום והלילה לא לילה,
כמו לחיות בתוך חלום.
כולם מסביבך ממהרים
ואתה מרגיש מחוק.
איבדתי את הזמן אתמול,
בחמש ושלושים בדיוק