לאט לאט אני מגלה
מין תחושה כזאת מוזרה
לאט לאט אני יוצא מהקליפה
או שאומר להפך, מפרפר לגולם.

מנסה להישאר אמיתי
מצליח
מצליח
להיות אני

וזה מוזר
ששינויים באים בצורה ביולוגית
מבלי שעשיתי דבר
וזה מדהים איך שמחר נשאר כמו אתמול
ואני אינני אני, אני זר
ורציתי עוד לאהוב פעם אחרונה לפני הבצורת
או לעוף חופשי  
אבל עכשיו אני זורם בוואדי אל הים הגדול
כמו כולם.

זהו תם ונישלם
עידן של ילדות ותום מסוג מסויים

גלים של זכרונות מציפים אותי
זהו, דילגתי על אמצע החיים

שנים מוזרות מחכות לי
ארוכות משידעתי בימי

שנים שונות, שנים מיוחדות
עם רגעים מאושרים ורגעים עצובים
והרבה ימים אבודים
אהבות נכשלות
נופים
אנשים
שנים מלאות בחיים.