אני מרגיש ממש ממש רע. בחיים לא הרגשתי כל כך רע אפילו כשנפלתי
מהמדף מעל הטלוויזיה. הם בטח כבר יעזרו לי. חייבים, הם אוהבים
אותי - הם נתנו לי אוכל, מקום לישון, אפילו כמה ניירות להעביר
את הזמן. איזה הרגשה מוזרה, איך אני רוצה שכל זה יעבור. מישהו
משך לי בזנב. אני גם רוצה להגיע לזנב שלי אבל לא יכול. לא יכול
לזוז בכלל. לא יודע למה אפילו אבל זה נורא, נורא מלחיץ אותי.
אני רוצה שזה יעבור ואני אחזור לדשה הירוק לשפה מול הטלוויזיה,
להתגרד בשפם היפה שלי ולנקות את עצמי כל הזמן. אני קולט
במעורפל מן משהו מלא נוזלים עם מחט בסופו. יכול להיות שזה נכנס
אליי אבל אני לא מרגיש. נראה לי אני אפילו לא זוכר מה הכינוי
שלי עכשיו. מקודם, מיששו לי את הבטן, באמת היה לי מן גוש מוזר
שם, כאילו משהו צמח בתוכי.
שמים אותי בקופסה חשוכה. מעניין מתי אני אגיע לדשא.