נשמה יושבת על חוף הים. מסתכלת עליו ולא מסוגלת לזוז. משהו
מוזר מושך אותה אליו. היא לא מתה פה אך היא נמשכת אליו.
הנשמה מביטה בים. מחכה לתשובה. גל מגיע - עדיין אין תשובה. היא
תוהה מה מושך אותה לכאן, לשבת על החול הרך ולא לזוז. היא
מסתכלת לצדדים אין עוד נשמות באזור. אלוהים סגר את הדלתות.
השמש מתחילה לשקוע, אך היא עדיין שם. גל נוסף מגיע מביא איתו
קצף. היא קמה ומתקרבת לים רגליה נרטבות, המים קרירים אך התשובה
עדיין לא מגיעה.
הנשמה מחליטה להיכנס פנימה אולי התשובה בפנים.  'אבל אני כבר
מתה' חושבת הנשמה לעצמה 'אני אמורה להיות מעל לכל. להסתכל על
העולם - על הים מלמעלה. איך זה שאני כאן?' בכי של נערה נשמע
מהצד, הנשמה מסתובבת. אין שם כלום. גם לא בצד השני. מאיפה זה
הגיע? מה אלוהים מנסה לגרום לי להבין. גל נוסף מגיע, יחד איתו
בקבוק. הנשמה לוקחת את הבקבוק בתוכו אין מכתב. סתם בקבוק.
עדיין אין תשובה. השמש עוד רגע מתכסה בים הגדול. שוב בכי של
נערה. שוב לא רואים דבר. השמים מאבדים את צבעם וצבע שחור נשפך
על העולם.  
"אלוהים" הנשמה קוראת לאוויר העולם "אלוהים, היכן אתה? מה אתה
רוצה ממני?" אין תשובה. הוא עסוק.
כוכב בשמים נופל, הנשמה עוקבת אחר מסלולו. הכוכב נופל למרגלות
ההר. אור זעיר נדלק. שוב בכי של נערה. הנשמה יוצאת מן הים
והולכת לכיוון האור. הנשמה מטפסת על ההר. הבכי מתחזק. הכוכב
מעיר באור קלוש נערה בוכה על קבר. הנשמה מתקרבת נוגעת-לא-נוגעת
בנערה והיא בוכה. מחזיקה זר של ציפור גן-עדן. הנשמה מניחה יד
על כתף הנערה.
"למה?" הנערה שואלת לאוויר העולם. הנשמה מסתכלת על כתובת הקבר.
זה לא האיש שלה.
חתול אפור מסתובב ליד הקבר, עולה עליו ומתיישב. הנערה מלטפת את
החתול, מניחה את הזר קמה והולכת מבלי להביט לאחור. החתול מסתכל
על הנשמה ומילל יללה בודדה חלשה. הנשמה מתכופפת ומרימה את
החתול, מלטפת את גבו ונתקלת בקולר.
"מי אתה?" שואלת הנשמה ומסתכלת על  הכתוב בתליון -
"אני".