השליטים המוסלמים במרוקו ציוו לבנות ליהודים  גטאות מוקפות
חומות גבוהות,  אשר ננעלו בלילות ולידם הוצבו שומרים.  
הם  נקראו על ידי המקומיים "אל-מלאח" בעיר "מוגדור" "אסוירה"
שכל בתיה לבנים לפי הוראת הסולטן,  הייתה קהילה יהודית גדולה
מלוכדת ופעילה  רובם גרו ב"אל-מלאח" שנחשב לחשוב ומיוחד בקרב
יהדות מרוקו.

השם "אל-מלאח" לפי גרסה אחת לפחות ניתן לשכונה היהודית היות
ומקומה היה קרוב לארמונות המלך וזה כנראה שיבוש של המילה
'מלך', השכונות היהודיות נבנו ליד ארמונות השליטים שפרשו עליהם
את חסותם. דיירי ה"מלאח" נהנו מיתרון לא מבוטל של הגנה מפני
פרעות מבחוץ. משעות הערב המאוחרות הוא נסגר בהוראת הסולטן אין
יוצא ואין בא מסביב לחומות הגבוהות הוצבו שומרים חמושים .מבנה
אל-מלאח היה פשוט למדי, במרכזו הייתה כיכר גדולה וממנה יצאו
סימטאות שחולקו על פי מקצועות בעלי המלאכה.
מראה הבתים  מבחוץ  היה פשוט ביותר לא ניכר בהם כל יחוד,  כדי
לא לנקר עיניים ולא לעורר קנאה.  אך כשחדרת פנימה אורו עינך.
במרכז הבית עמדה חצר גדולה שטופת שמש ואור -  הפטיו המרוצפת.
הקירות מקושטים בריבועי חרסינה יפיפייה בגוונים כחולים
וירוקים. כל החדרים נבנו סביב הפטיו בעל שתי הקומות וכל הפתחים
:החלונות והמרפסות פנו לחצר בלבד . בפטיו כזה יש לכל אחד מבני
המשפחה  חדר. בימי הקיץ הארוכים היו מתכנסים בחצר לארוחות
משותפות ולבילוי.

 ריכוז היהודים ובידודם על ידי השלטים היה בסופו של דבר לטובה
והביא לפריחה תרבותית, וליצירת מנהגים ייחודיים לעדה וכן
לפיתוח מסורת עתיקה ומפוארת שעברה מדור לדור, על כן ידועה
יהדות מרוקו כיהדות דתית חמה ובעלת מסורת יהודית וציונית עמוקה
והגעגועים לציון תפסו תמיד מקום נכבד בלב העדה .
  אם המשפחה השכימה עם עלות השחר טרחה על הכנת הארוחה משעות
הבוקר המוקדמות.  הבישול היום יומי היה מבוסס בעיקר על תבשילי
כדירה ירקות ובשר בסיר אחד שנקרא "טאזין" שהיה מתבשל על גבי
"כאנון"- כיריים מחרס המחוממים בגחלי-פחם עץ. באופן זה היה
מתבצע בישול איטי ובריא שמילה את הבית בריח ניחוח.

אני רוצה לספר לכם על פולחן חגיגי מיוחד במינו שהיה מתקיים כל
ראש חודש בערב ב"אל-מלאח".  

"יום הקוסקוס"

ההכנות ליום המיוחד החלו כמה ימים לפני האירוע החגיגי וכללו
קניות  של ירקות טריים, בשר כבש, בשר בקר ותבלינים שונים וכן
מצרכים יקרים נוספים שלא קונים כל יום והסתיימו בהכנת הארוחה
המיוחדת ששמה: "קוסקוס דלעשוב"(עשב). זה קוסקוס שמוסיפים בו
תערובת מיוחדת של תבלינים  כמו אזובין וורבנה ולענה שהיו
מגדלים בערוגות ליד הבית ומדיפים ריחם למרחק.
קוסקוס מיוחד זה מוגש במסיבת נשים בלבד ובמסגרות מצומצמות כמו
מועדון חברים, המנהג מקורו בקרב שבטי הברברים ומשם עשה דרכו
למרוקו ול"מלאח", לתבשיל זה יש השפעה מעוררת-כהשפעת שיקוי
אהבה. לעקרות הבית שהוזמנו לארוחה ולחברותיהם יום זה היה ממש
יום חג.הוא נערך לאורו של הירח בחצר הבית או על הגג הפתוח.  

משעות הבוקר המוקדמות עוד לפני עלות השחר, בעלת הבית הדליקה
את עששית השמן, הרימה את שרווליה שילבה את רגליה הבשרניות
והתיישבה על שרפרף קטן ונמוך באמצע המטבח .הכנת הקוסקוס כרוכה
בטרחה מרובה ומומחיות, היא החלה בהכנת הגרגירים. שמה בקערת
נחושת גדולה כמה כוסות סולת  ולידה הניחה בקערה קטנה יותר
תערובת של מים מלח ושמן. בידה הרימה  מידי פעם מהתערובת של
המים והשמן וטפטפה על גרגירי הסולת ויוצרה את הגרגירים בתנועת
יד סיבובית מאומנת,  לאחר מכן פיזרה כף קמח על הגרגירים וניפתה
ב"רלבל"( נפת ברזל גסה)  את  הגרגירים אל תוך קערה אחרת,
שהתמלאה תוך שעה בגרגירי קוסקוס זהובים ושקופים.
   בינתיים השכנה רחל באה לעזור קילפה את הירקות והכניסה אותם
לסיר עם  בשר -הכבש החומוס והמים. הוסיפה תבלינים ואת הדלעת
הניחה בסוף . את הסיר הכבד הניחה על ה"כאנון". בנתיים הלכה
להכין קומקום תה עם נענע בשבילה ובשביל בעלת הבית, אחרי כשעה
כשהסיר רתח הניחה מעליו  את  מסננת האידוי המחוררת המלאה
בגרגירי הקוסקוס הזהובים. כשיצאו אדים  מהמסננת הגרגירים היו
מוכנים. בעלת הבית  הניחה את גרגירי הקוסקוס החמים בקערת הגשה
גדולה ורחבה, וכיסתה אותה עם מגבת מטבח נקיה. הלכה להתקלח
ולבשה קפטן צבעוני ונקי כדי לקבל את חברותיה.

כשראתה את האורחות הראשונות מגיעות לבית הוסיפה שקדים טחונים
לקוסקוס וערבבה בידיה את הגרגירים הזהובים והחמים. הניחה במרכז
הקערה את הירקות הבשר והחומוס וחלק מהמרק ,את המרק הנותר הגישה
בכלי נפרד עבור אלה שאוהבים קוסקוס רטוב יותר.
הנה מגיעות הנשים כולם לבושות קפטנים צבעוניים רקומים בחוטי
זהב,  נכנסות הביתה,  בשירה ובמחול , השירה נשמעת בכל המלאח.
רחבת הבית גדולה ומרווחת,  מנורות האצטון מאירות אותו היטב
מבפנים ,כתלי הבית צבועים לבן,  על אחד הכתלים מתוך מסגרת זהב
נשקפו פני חכם מזוקן  - אחד הרבנים של הקהילה.
הנשים נישקו וחיבקו את בעלת הבית ובירכו בחום את מעשה ידיה.
והנה מגיעה גם החברה המוסלמית "פטיאמה" היפה, עיניה גדולות
ושחורות,  צחה ובריאת בשר. שביקשה להשתתף בשמחה והביאה עמה
מגשים עמוסים  רקיקים "סבקיה" ו "רריבא",

באמצע החדר על הרצפה שטיח מרוקאי ברברי טיפוסי עבודת יד  ועליו
מגש כסף עם רקועים יפיפיים בסגנון העיר "טטואן". התרווחו להם
הנשים על המזרונים הכפולים מסביב לכתלים . והתכבדו בכוסות
קטנות של "מחיה" (קיצור של מים-חיים ) ערק תוצרת בית, שעקרת
הבית הגישה לכולם. המשקה חימם את ליבם.    
על מגש הכסף במרכז החדר הניחה בעלת הבית  את  קערת הנחושת
הגדולה  מלאה  גרגירי קוסקוס והירקות שריח ניחוח עלה מהם.
ממנה  הגישה לכל סועדת צלחת שבתחתיתה כמות נכבדה של גרגירי
קוסקוס ועליה מנת ירקות מגוונת ,חומוס ובשר. כתוספת במגש אחר
הוגשו צלעות כבש שבושלו בבצל מתוק, שקדים וצימוקים.

   אחרי אכילת הקוסקוס המתובל ושתית המחיה, מסיימים הנשים את
הארוחה בכוס תה ירוק עם הרבה נענע המקלה על העיכול. בעלת הבית
הביאה מגש כסף גדול ועגול ועליו שני קומקומי תה מרוקאי טיפוסי
בצבע כסף וכוסות קטנים שעליהם מצוירים פסי זהב.  היא הרימה את
הקומקום גבוה ומזגה תה לכוסות הקטנים  צבעו צהוב כעיני חתול.
הנשים שתו את התה ותעמו מהעוגות המתוקות  שהביאה פטימה החברה
המוסלמית ,"סבקיה"  ו"רריבא" . הנשים קמו לעזור לבעלת הבית
לפנות את מרכז החצר והעבירו את הכלים למטבח ופטיאמה החלה לרקוד
ריקוד- בטן ולנענע את עכוזה ושאר הנשים מחו כפיים ושרו.

בעלת הבית עסוקה מעל הראש,  בארגון המסיבה  ואומרת: "תוכלו
,תוכלו בתאבון יש עוד לא  חסר כלום".!

כשהנשים מתאספות בינם לבין עצמם, ללא הבעלים  הם מתחילות
להיפתח לספר בדיחות על חייהם וקטעים מחיי המין שלהם. לא לשכוח
שרוב הנשואים במרוקו היו אז מבוססים על שידוך ולא  נשואים
מאהבה.
"בנות, הגיע הזמן לדבר קצת על א ה ב ה".אומרת סולטנה.
"האהבה נותנת כח". אומרת לאה.
"רק לנו הנשים יש כח רק אנחנו מסוגלות לעמוד בסבל של הלידה
הקשה ובזכותינו ממשיכים החיים.

הגברים שלנו חלשלושים וזקנים, בקושי יש להם כח להחזיק את
הצינור שלהם, בשביל להשתין" אומרת סולטנה.

למה עושים את הטעות פעם אחר פעם מחתנים ילדה בת שתיים עשרה
לגבר מבוגר ללא התאמה ובלי לשאול את פיה,  מסכנים הילדים
שנולדים ללא אהבה,  הם גדלים עם מזג רע.
בעלי אומר :"כל המרבה הרי זה משובח" ואני אומרת לו : זה לא
תמיד קשור לתענוג  שלי, זה קשור להגדה של פסח.כל הנשים מחאו
כף.

לאה אישה גבוהה וכהה מאוד בעלת עיניים גדולות וירוקות, פניה
עגלגולות וחיכניות, אומרת, "שחורה אני ונאוה, אני שחורה כי
ששזפתני השמש".

   "אם הייתי יכולה לבחור היום את בעלי?" , אומרת שמחה,
"הייתי רוצה בן זוג שיישאר להתבטל אתי במיטה אחרי זה,  סתם
לשכב לנמנם יחד,  ולא שיקום מיד וילך להתרחץ,  אחרי שאנחנו
עושים את זה אני רוצה לגעת, לפטפט ולפנטז".

   "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות".
ממשיכה לאה לדקלם משיר השירים.

פרחיה אישה בשנות הארבעים לחייה, גבוהת קומה ומלאת גוף. אומרת
אחרי ששתתה עוד כוס מחיה :"אנחנו זקוקות לחיבוק טוב וחזק לחום
לאנטימיות  ואהבה. אנחנו מעדיפות גיפופים, נשיקות על פני מגע
מיני".

 " אתמול בעלי קופץ עלי שלש רבעי שעה" ממתיקה סוד, שמחה, אישה
נמוכה ועגלגלה, שערה האדמוני קשור מעל קודקודה בסרט בד בצבע
זהב "איכס ,מתי הוא כבר יגמור? אני לא יכולה לסבול את זה יותר
,הוא מזיע ומתנשף , איחס"!

    "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"!!,
אומרת לאה והיא שיכורה לגמרי ה"מחיה", השפיעה עליה קשות .

    "בנות הקשיבו ,למה שארשה למישהו להכניס לי משהו לגוף"
?וממשיכה, לא הלילה לפחות!! "עוד משהיא רוצה לרקוד ,אבל ,בלי
ידים"  

     "הייתי שוכבת על הגב" חורקת שיניים וחושבת לעצמי -תסתלק
כבר לעזאזל",מספרת פני,שרצועת בד גדולה תומכת  בזוג שדיה
הענקים שלא יפלו עד הבטן".

      "אנה הלך דודך היפה בנשים"? אומרת לאה, כשהיא רוקדת,
לגמרי בעננים.

חביבה, אישה גדולה במיוחד מספרת :"לפני כמה שנים כשהייתי קלה
יותר נהגתי לישון עליו,  אבל עכשיו אני פשוט אמחץ אותו
למוות".

הנשים רוקדות שותות תה בטעם נענע ואוכלות מהעוגיות המתוקות
ומפנטזות. החגיגה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה עד שבאו
השומרים הסובבים בעיר ומבקשו שקט!!.

לאה שאלה אותם : את שאהבה נפשי ראיתם??.