"בבקשה אל תיתני לי את העבודה הזו!" התחננתי לאלוהים.
"מצטערת, אין ברירה, כבר התגלתי אלייך".
יצאתי מהחדר, אלוהים חייכה אלי, לא ראיתי, הרגשתי. היא אמרה
שהיא בחרה בי כי אחרת לא הייתי יכול להגיע לגן-עדן.  גן עדן
וגיהינום זה לא התפקיד שלה, זה תפקיד של אלוהים אחר ובכל זאת
היא בחרה בי ונתנה לי את השליחות בידיעה שזה יוסיף לי קרדיט.
זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את אלוהים.
לא לקחתי את העבודה ברצינות, מדי פעם הייתי מטיף לאנשים, אבל
לא משהו שגזל ממני את כל זמני.
יום אחד היא שוב באה, אותה אלוהים, אמרה לי לקחת את העבודה
בידיים, אנשים חפים מפשע עלולים למות אם אני לא אתחיל להטיף
להם.
שמתי נעלי בית וירדתי עם הכלב, להטיף לאנשים ברחוב. פרט לאחד
שירק עלי ופספס, תודה לאל, שניים שהקשיבו בהתעניינות והלכו
ועוד אחד שהיה כנראה חרש, כולם התעלמו ממני לגמרי או צחקו
עלי.
ניסיתי להסביר להם שהם חייבים לשנות את אורח החיים שלהם, הם לא
הקשיבו.
חזרתי הביתה ושוב פגשתי אותה שם, היא אמרה שהיא צפתה בי ושאני
חייב לשנות טכניקה, ככה אני לא אצליח למכור את זה בגרוש.
התלבשתי בסדין, כמו טוגה וסנדלים עם גרביים כמו שהיו לאלוהים
וירדתי שוב למטה.
נעמדתי על כסא נוח שלקחתי איתי והתחלתי לצעוק שראיתי את
אלוהים, אף אחד לא האמין לי עדיין, הם ביקשו הוכחה.
צעקתי לאלוהים שתעשה איזה נס, היא לא הכירה את הבדיחה אז היא
עשתה ברק.
אנשים אמרו שזה רק במקרה אז היא הפכה אותם לגמלי שלמה.
עכשיו כבר כולם האמינו לי, העברתי להם את המסר והם הסכימו
וקיבלו אותו.
אחרי איזה שבועיים בערך אלוהים באה אלי עם איזה גרף והראתה לי
איך כולם מתנהגים בסדר עכשיו, שהשמועה עברה מפה לאוזן ושהעיר
לא תיהרס ושכל אלו שהפכו לגמלי שלמה חזרו להיות אנשים.
היא נתנה לי עוד משימות, עכשיו כבר ידעתי איך לשכנע אנשים
וכולם גם כבר בטחו בי.
היא לימדה אותי לעשות ברק, שיהיה, ליתר ביטחון.
הייתי כבר בן תשעים וחמש, אלוהים נתגלתה אלי שוב.
היא אמרה שזו פעם אחרונה שהיא מתגלה אלי, היא יוצאת לחופשה בגן
עדן ושאלה אם אני רוצה להחליף אותה.
לא הייתי בטוח שאני מתאים לתפקיד אז אמרתי שלא.
ביקשתי להגיע כבר לגן עדן, להיות שמח, להפסיק עם השליחויות
האלו ולעבור לגור איתה.
אלוהים הנהנה ונעלמה.
באמת יומיים אחרי זה מתתי, הגעתי לגן עדן, שלא היה יפה כל-כך,
רק דיסקוטק גדול, אני לא אוהב דיסקוטקים. בחיים לא ניסיתי אחד
וחשבתי שאחרי זה כבר לא כדאי להתחיל.
ביקשתי שהיא תעשה פואינטה לסיפור. היא לא יכלה.
"אני כבר לא אלוהים, זוכר?" היא אמרה לי.
עשיתי ברק, עוד זכרתי איך.
הרגשתי אותה מחייכת והתחלתי לרקוד.