בשעה מאוחרת פתאום כותב שיר,
אולי זה מסמל בתקופה זו כמה  אני שבריר.
סתם שיר דכאוני עם המון חסר-לחן,מנגינה...
מסמל כמה חסר לי במשך תקופה שהיא כל השנה.

אם הייתי במאי של מחזה,
הייתי יודע איך אני יוצא מזה.
אבל אלה לצערי ה"חיים",
ולא אני קובע, לרוב (ואולי רק) אלוהים.

האם עשיתי רע שזה מגיע לי? שואל כל הזמן,
רוצה כבר לברוח לאנשהו אבל תמיד נותן צ'אנס להישאר כאן.
אני זוכר את הימים ששאלתי הרבה והייתי במוקד,
עכשיו אני יושב,לא מדבר,רק חושב,נשאר בודד.

אתם רוצים שאני אברח לאיזה אי? בית על החוף?
שאת כל חיי אבלה לבד? בוהה בים ונוף?
אם אתם לא רוצים שאלך למה אתם לא מדברים?
בייחוד אלה שזוכים ממני לכינוי "חברים".

בועז, כברי, מאור,  אדמונד, מורי, אביעד וגם איתמר,
החזקתי ממכם יותר, אבל אתם לא כמו בעבר.
גל,רן,שירי,הדס ואפילו ענת...ועוד חברים מימי התיכון,
זה כ"כ קשה לצלצל פעם אחת? זו חוצפה לבקש להרים טלפון?

קרן-כן, לפתע פתאום ניתקת את הקשר,
ניסיתי,צלצלתי,פעם אחר פעם ואת לא עונה-אז מה המסר???
עידן-דווקא ממך, צר לי לומר, קיבלתי תחושת אנטי,
אתה לפחות מצלצל-ישר כח! אך דיברת שלי כאב ועליך לא האמנתי.

ועוד אנשים,הרבה אחרים,שאולי שכחתי
רק שתדעו,אני זוכר אתכם, אך לציין כאן לא ממש יכולתי.
חלקכם אני אפילו מבין,ואתם ממש בסדר בקשר איתי,
אך  לא מספיק! מקווה ש"כולכם" תבואו לחלוק כבוד אחרון לארון
קבורתי.

רק כשאני אלך תעריכו מי שלומי היה?
בן אדם כמוכם, עם רגשות, לא סתם חיה.
"רחוק מהעין ,רחוק מהלב"- משפט גאוני,
שבגללו כותב שיר בשעה מאוחרת, ופורק את יגוני.