1
בוקר טוב,
שמחתי לקבל את מכתבך, ככל שאת מספרת יותר אני מוצא יותר קווי
דמיון בינינו, תכונת הפאטליזם שתיארת (אוטובוס מאחר) מאומצת על
ידי מגיל צעיר מאוד.
דיברת על סבתא פולניה ובכן, גם לי יש אחת וגם אמא פולניה
(קיבלתי איזון מצד אבי - מרוקו) כך שאני מכיר את הסימפטומים
שהזכרת. אצלנו בבית הצלחנו -מעט - לעשות מאימי יותר ישראלית
אבל עד היום יש לה את "מחלת" הסדר והניקיון.
לא תיארתי לעצמי שאוכל לכתוב ולספר כל כך הרבה, אני טיפוס
שאפילו ממעט לדבר בטלפון ובד"כ אני במיטבי בשיחות פנים אל
פנים. אני מוצא שאני אפילו נהנה לכתוב ולקבל מכתבים.
שלך.....
2
היי,
תחילה הרשי לי להתנצל על הנתק, אתמול הייתי כל היום בדרכים
ובלילה הנייד עשה לי המון בעיות, נתקן את זה היום.
כפי שראית בטח, אני מזל דגים, בזמן האחרון התחלתי להתעניין מעט
באסטרולוגיה וגיליתי אתר מעניין. מכינים בו מפה אסטרולוגית ע"פ
תאריך ושעה בה נולדת. המפה שלי היתה מאוד מעניינת והפתיע אותי
עד כמה היא דייקה בדברים רבים. אם תרצי אוכל לעשות לך מפה.
את מספרת שאת אוהבת שינויים, נפלא, אצלי זו דרך חיים. לפעמים
אני מרגיש כמו צועני שלא יכול להישאר במקום אחד אבל מנגד תמיד
יש בי איזו כמיהה אל המקום האחד המיוחד... לכאורה ניגוד אבל
אני חושב שהאחד הוא בעצם הסיבה לאחר.
אני מנסה לדמיין את דמותך ע"פ תיאורייך, לא מצליח. חסרים לי
נתונים (אני מדבר כמו מחשב) חשובים, אני אוהב פנים. כאשר אני
פוגש מישהו אני קודם כל בוחן את פניו, קשות או רכות, חמודות או
חדות, את הקמטים הקטנים בזויות העיניים והפה. אני אוהב
להתבונן כאשר האדם השני לא מרגיש, תתפלאי כמה אפשר לגלות על
אדם מהתבוננות בפניו. פעם ראשונה שאני מכיר מישהו באמצעות
הכתב, אני לא רגיל לכך, אבל כמו שאמרתי אני אוהב אתגרים ונוסף
על כך הסקרנות, הציפיה מוסיפים מימד חדש.
מכתבייך מגלים מעט, אני עדיין לא מצליח להבין מי את, אבל אני
כנראה ממהר מידי, כזה אני, כמו ילד לפעמים, מתקשה לדחות
סיפוקים. אנסה להעביר לך מה קיבלתי עד עכשיו: את מצטיירת
כאישה/נערה, מאוד עצמאית, אוהבת להחזיק בהגה אבל מצד שני רוצה
מישהו שיכוון (רשיון נהיגה??) לפעמים, די שלמה עם מעשייך אבל
גם מפקפקת בברור מאליו, אוהבת שינויים למרות שאומרים לך כי זה
לא בריא, מאוד יצירתית (תכונה נפלאה) ואני מאמין שתכונה זו
מכוונת אותך יותר מהכל. קשה לצייר תמונה שלמה אבל אני מסתכן,
אני אוהב להסתכן ואני מקווה שלא הרסתי כלום. כפי שאת רואה אני
לא מנסה לתאר את החיצוניות אלא יותר את ההרגשה שלך.
3
היי חמודה,
קיבלתי את מכתבך האחרון, אני חייב לציין שאת הרבה יותר
יצירתית ממני, אני מתאמץ להפיק עמוד כתוב ואילו את שולפת
יותר מ- 2 ונראה כי די בקלות. תמשיכי כך, כשאני קורא את
מכתבייך אני רוצה לקרוא עוד ועוד.
כתבת מספר דברים מאוד יפים ונכונים. קודם על עניין "להרגיש",
כתבת כי לאט לאט אוכל לצרף עוד פרטים, ואני אכן מצרף, והפזל -
את - יותר ויותר מתבהר. עם כל מכתב את נעשית יותר חמודה
ומעניינת, בהחלט לא פשוטה ואפילו מורכבת. אני מתחיל להרגיש
(כמו איש הפח - הקוסם מארץ עוץ)
כתבת על גבולות. גבולות הם דבר חשוב, הם דבר בסיסי שעוזר לנו
להגדיר את חיינו. הבעיה היא מי מגדיר את הגבולות. קיימים
גבולות חברתיים עליונים כמו לדוגמא עשרת הדברות (לפחות חלק
מהם) או חוקים. קיימים גבולות חברתיים משניים (הגדרות שלי)
שהם בעצם מנהגים או מקובלות חברתיות (לבוש, התנהגות מנומסת,
נהיגה וכדומה) וקיימים הגבולות האישיים שכל אדם קובע לעצמו.
כל אדם קובע את גבולותיו האישיים בהתאמה לגבולות הכלליים, מי
פחות ומי יותר. לכל אדם יש סטיה בגבולותיו ברמה זו או אחרת
כמו פושעים או סתם אנשים וולגאריים.
אני חושב שכאשר אדם מגדיר את גבולותיו האישיים הוא צריך לזכור
תמיד שגבול אינו דבר סופי ומוחלט, גבול אישי בא להגדיר עד כמה
אני רוצה להיות תואם לגבול הכללי ובאיזה תחומים לא להתאים.
אני בדיעה כי בשלבים שונים בחיים אתה משנה את כללי המשחק,
לומדים ומתנסים בדברים חדשים, העולם משתנה בקצב מדהים ואם
נישאר ב"גבולות" שלנו ניראה כמו ה"חרדים" בי"ם ובני ברק.
בחינת הגבולות שציינת היא - לדעתי - מאפיין טבעי לאדם מתפתח
שרוצה להסתכל מעבר לתבניות המקובלות. צריך המון אומץ או בעצם
איזושהיא הכרה עצמית אשר מעמידה את ה"אני" במקום הראשון ואשר
מבינה כי כל הסובבים הקרובים צריכים להשתלב עם הרצונות
והמאוויים שלי. רוב האנשים מפחדים להודות בכך כי הכרה זו
מטילה את כל האחריות למעשיך עליך בלבד. אי אפשר לשקר לעצמך
ולומר כי עשיתי כך וכך בגלל הבעל/אישה או הילדים או ההורים.
לפי דברייך את בדרך להכרה הזו.
כתבת כי גילית ש"המקום" עליו דיברנו הוא בעצם את, והרצון
לשינוי הוא חלק ממך, הרצון לשינויים הוא הניסיון לבחון את
הגבולות. את מכירה בכך שאת היא זאת המכוונת את חייך אולם
הגבולות הכלליים מגבילים אותך.
גם אני מנסה גבולות או נכון יותר מנסה להגדיר אותם מחדש. אני
לא פורץ אותם לגמרי אולם מידי פעם אני מצליח לעשות משהו ששנה
לפני לא הייתי מנסה. זה התחיל בהתנגדות לעצות ההורים, הנסיעה
לארה"ב, לפתוח עסק עצמאי. היום אני מתחיל לטפל בצד האישי
יותר. אני בוחן בצורה אגואיסטית לגמרי האם אני מאושר? האם
אני שלם אם מה שאני עושה ?
התשובות מפחידות. גיליתי הרבה דברים שאני רוצה לשנות וכאן אני
מתמודד עם גבולות חזקים מאוד. ההתכתבות איתך היא אחד הצעדים
שלי להסתכל מעבר לתבניות שבניתי לי עד היום. העובדה שאני נהנה
מכל רגע אומרת לי שאני עושה את הדבר הנכון.
אני מאוד רוצה להיות יותר אישי איתך אבל נראה לי משונה לעשות
זאת ללא פגישה. אנסה להתייחס לדמותך כפי שהיא מצטיירת
ממכתבייך.
אני מרגיש מאוד טוב עם ההתכתבות הזאת, כשאני קורא את מכתבייך
(בד"כ פעמיים שלוש) זה כמעט כמו לראות ולגעת, כשאני כותב לך
זה כמעט כמו ללטף ולדבר.
הנה ניסיתי להיות קצת יותר אישי... לא בטוח שהצלחתי להעביר את
הרגשתי אך ניסיתי.
4
מתוקה,
תכתבי תמיד בלילות, ההשראה שנחה עלייך אתמול גורמת לי היום
לדקירות בכל הגוף. תיאורייך נפלאים ואת מצטיירת כדמות
הרחוקה/קרובה שתמיד הופיעה בחלומותי, מעולם לא פגשתי אותה,
אולי עד עכשיו.
אני כבר לא יכול לחכות לכתוב לך שוב.
פצוע...
5
יפתי,
קראתי את מכתבך כבר 3 פעמים, לא אגזים אם אומר שבכל פעם אני
קורא אותו יותר לאט, מנסה לחיות את תיאורייך, מדמיין את
תנועותייך ומאט אותן, מרגיש את עינייך נעות על פני, וחודרות
לעיני ולפתע אני מרגיש אבוד ומאושר, את גורמת לעולם סביבי
להתהפך, אני מרגיש כחי בתוך ניגודים, אני טובע בעינייך אבל
מעולם לא הרגשתי כל כך חופשי.
החושניות שלך מסובבת את ראשי, לא תאמיני אם אומר לך כי את
מתגלה לי יותר ויותר כאותה דמות ללא פנים שעליה תמיד חלמתי,
מאז התפשרתי, חשבתי כי לעולם לא אפגוש אותה, אולי ...
לגבר ישראלי קשה להודות בכך (תסביך המאצ'ו) אבל אודה ואתוודה,
אני טיפוס רומנטי, אני אוהב לחזר, אוהב להסתכן למען אהבה,
אני מאוד יצירתי ומחפש להפתיע, כמוך אני אוהב לגוון. הפנטזיות
שלי נעות בין פסטורליה רומנטית ועד סערות יצריות. אני אוהב
ניגודים ונהנה מכל הצדדים.
אוהב...
6
אהבתי,
מפתיע! נכון שהזהרת אותי, אבל כמו שאמרתי, זה קורה בלי אזהרה
מוקדמת וכנגד כל התכנונים.
קשה לי להאמין או להבין איך דרך מכתבים... אבל אני מתאהב.
חשבתי על זה וההיגיון אומר לי שזה לא אחראי להתאהב במישהו שעוד
לא פגשת, אולי אני מתאהב סתם באיזה דמות אידיאלית שאני מדמיין
לי?
אבל כשקיבלתי את המכתב החדש הבוקר, הגוף שלי אמר אחרת,
ההרגשה הזאת שכבר שנים לא הרגשתי, של כאב וגעגועים.
אני מקווה שלא אגביר את פחדייך, אני מוכן להמשיך את ה"רומן"
הזה במכתבים עד שתרגישי ותחליטי לצד זה או זה. אני מרגיש
במלחמה הפנימית שלך, רגע את נותנת דרור לרגשותייך ומיד מסייגת
אותן בכבלי ההיגיון.
קראתי במפה שלך שאת צריכה ביטחון כתנאי בסיסי לחיים מלאים ואני
מבין את פחדייך. אם רק תרצי אוכל לעזור ולספק לך את הבסיס בכל
החלטה שתחליטי.
זה חזק ממני, הרגש הזה. המצב הזה גורם לי להרגיש כאילו
ואיבדתי חלק ממני, יש לי איזה חור... בור בחזה. אני מפחד
לאבד את קרבתך, את תחושת הציפיה, הערגה למלותייך.
לא יעזור לי כלום, אני מאוהב בכותבת מכתבים נפלאה.
מתגעגע למיסתורין של פנייך וגופך.
אני.
7
אהובתי,
אני מרגיש כמו בן 18, זה מרגיז, כבר מזמן אני לא כזה. שאלת
אם תהיה לי סבלנות לחכות כשאת תהיי מוכנה, נראה לי כי אחכה
לך תמיד. נראה לי כי אני מחכה לך כל חיי, אם עד עכשיו חיכיתי
אז אוכל להמשיך.
זה בסדר, תאזני אותי, אני בהחלט מרגיש מרחף מאז שנכתבת לחיי.
אני קורא שוב את מכתב הלילה שלך ואני כ"כ רוצה לאהוב אותך
מקרוב, זה בוער בידי וגופי, ההרגשה הזו של המגע... אני מרגיש
כאילו ואם אגע בך עכשיו אצרוב את עורך, עובר בי זרם חשמלי
שמתרכז בידיי ואני ממש מרגיש שהייתי יכול להצית אש ביניהם.
קיבלתי גם את השיר של בועז, אני אוהב את שיריו והשיר הזה מחכה
לך
אני כל כך צריך אותך ואני לא מבין איך זה היה לפני.
8
אהובתי,
אני חולה, אין לי תיאבון, וקיימת אצלי הרגשה חלולה שלא
הרגשתי שנים. אני מרגיש מלא וגדוש באהבה ובבטן ההרגשה היא של
חור ענק שנפער, כאילו ולקחו חלק מגופי ומשהו חסר לי. ככל
שאני מתמלא יותר כך גדלה הרגשת הריקנות, אבסורד שאני לא מצליח
להסביר.
הדפסתי את תמונתך, אבל אני לא צריך להביט בה, את כל הזמן מול
עיני, את יפה וחושנית ומתאימה לחלומותי. אם היה מכשיר
שמיישם חלומות למציאות הוא היה מממש אותך. אני אוהב את
השפתיים והסנטר, אני חולם על העיניים, פנייך מתאימות לך, זו
את. ואני עדיין אוהב את קולך יותר מכל.
לא חשבתי שאי פעם אשלח מכתבי אהבה, אני כל כך מלא בה ואין לי
איך לממש אותה אלא בכתיבה.
נסעתי במכונית והרגשתי מרחף, רציתי לצעוק לכולם שידעו כי אני
מאושר ומאוהב. עצרתי את המכונית בצד, מסביב רק עצים והכביש
היה ריק, וצעקתי.... נראה כאילו והעצים מחייכים, מספר
ציפורים באיזור נבהלו והתעופפו, וכשהיה שקט שוב נבהלתי וחזרתי
למכונית.
בלילה חלמתי שכל מכתבייך נהפכו להודעות שגיאה, ואני לא מצליח
ליצור איתך קשר ... והתעוררתי , אח"כ חלמתי את פנייך
והתעוררתי בבוקר. קמתי מוקדם עם המון מצב רוח טוב והספקתי
לסדר את הילדים עוד לפני שהיא הסתובבה לצד השני. יצאתי מוקדם
כי אני אוהב את השעות המוקדמות של הבוקר. ידעתי שכל הדרך
אחשוב עלייך ולכן נסעתי לאט, לא ראיתי את הנוף רק אותך.
9
אהובתי,
אתמול, כשדיברנו בטלפון, נשמעת כל כך מרוחקת, דיברתי עם מישהי
אחרת... לאן הלכת? מה קרה פתאום?
סובל.
10
התחלתי לכתוב למגירה....אולי
אתמול, יום ראשון היה אחד הימים הגרועים בחיי, הכאב היה בלתי
נסבל, הבעיה הגדולה שלי היתה שלא הצלחתי לשלוט עליו, הוא שלט
בי. כל דבר ששמעתי ועשיתי הזכיר לי אותך, את מכתבייך, את
הרצון שלך להתאהב, וזה היה פשוט חזק ממני. נוסף על הכל לא
הבנתי מדוע את לא עונה על מכתביי? כל כך מהר עבר לך ממני? לא
ידעתי שכתבת ואני פשוט לא קיבלתי. בסופו של דבר פשוט התקשרתי
לדבר איתך.
כשהייתי ילד בכיתי מכל דבר, כל דבר שהרגיז אותי או תיסכל אותי
היה פותח את ברז הדמעות שלי, צחקו עלי. באיזה שלב החלטתי
להפסיק עם זה. מגיל 12 או 13 לא זלגו דמעות מעיני הכל נשאר
בפנים, הייתי בשליטה מלאה.
מאז רק פעמיים זה קרה, הפעם הראשונה היתה מבחירה, זה קרה ברצח
רבין, הרגשתי כמו רבים אחרים קצת אשם, בכיתי על איש זקן שידע
להשתנות ולסלוח אבל לא סלחו לו בכיתי על אובדן התמימות של
המדינה שפעם חשבתי אותה להכי מוסרית ונכונה בעולם.
הפעם השניה קרתה לי אתמול, ולא מבחירה. לא רציתי לבכות אבל
הכאב השתלט עלי, מצאתי את עצמי נוהג לעבודה בבוקר, ופתאום נגנו
את השיר שלך - ששלחת לי - כשאת נוגעת בי, ולהפתעתי התחילו
פתאום דמעות.
אני לא חושש לחשוף את עצמי בפנייך כמו קודם (אולי בכלל לא
תקבלי את המכתב הזה) אני מרגיש אלייך קירבה מיוחדת של מחשבות
ורצונות משותפים.
היום רק יום שני, הכאב גדול. זאת הרגשה כאילו ונלקח חלק מגופך
ואתה מרגיש בחסרונו וזה כל כך כואב. אבל היום אני שולט בכאב.
אני מצליח להכהות אותו בכל מיני טריקים. אני מתרחק ממכתבייך,
משתדל לא להאזין לרדיו....
מכתבייך, כשאני קורא אותם אני מרגיש שאני משתגע. החזרת לי
אהבה בכל הכח שהיה לך, אני מוצא משפטים שכתבת, והם כל כך יפים
ואוהבים, ואני לא מבין? באמת הרגשת כך ועכשיו פתאום ננעלת? או
שמעולם לא הרגשת את זה ממש ורק שיחקת בנדמה לי? שנינו חיפשנו
אהבה או להתאהב, אני מצאתי אותה, יותר חזק מאשר קרה לי אי
פעם, אני חושב שגם את חשבת שמצאת אותה. אז מה קרה פתאום?
אני לא יכול לכעוס עלייך, אני כועס על עצמי!
אני כועס על כך שאני כל כך נוח, הייתי רוצה למרוד ולא לתת לך
לברוח כך, הייתי רוצה להילחם עלייך, על אהבתך, להמשיך לחזר
אחרייך, לכתוב לך מכתבי אהבה, ושירים, לשיר סרנדה מתחת לחלונך,
להציף אותך בפרחים, הייתי רוצה עוד קרב עוד הזדמנות לרכוש את
ליבך.
אני לא אעשה זאת, אני לא יודע למה, כנראה שאני לא אגרסיבי
מספיק, אני מכבד את רגשותייך ותבונתך יותר מידי בשביל לפקפק
בכנותם. אני מאמין שיש לך את האומץ למרוד אבל כאשר תרגישי
נכונה לכך. כנראה שאני לא אהנה מזה, אבל אני בטוח שיגיע
אחר.
אהובתי, את צריכה ביטחון ורגיעה ולדעת שהכל במקומו מונח, את לא
אוהבת לשנות סדרי עולם, ניסית ונבהלת. את טובה בשכנוע עצמי
ובשכנוע שלי, אבל את חייבת לעצמך לברר מהי האמת מאחורי כל
מחשבותייך ורגשותייך ומאווייך.
אני יודע כי את ההרגשה שלי אלייך אני לא אשכח ולא ארצה לשכוח.
אני אעשה עם זה דבר אחר. אני אשמור אותה במקום סודי אצלי בלב,
היא תהיה חלק ממני ותמיד אוכל להרגיש אותה, תמיד היא תוכל
להזכיר לי מה זאת התאהבות באמת, היא תשמש לי מצפן וסימן, אדע
להיזהר, אדע להבחין, אדע איך לאהוב ועד כמה.
11
היי,
שלא תחשבי כי שכחתי, איך אוכל. אומנם עברו כבר חודשיים אבל
אצלי הכל עדיין חי.
רציתי לאחל לך - מעט מוקדם - יום הולדת שמח. רק 29 אבל כל כך
בוגרת, נבונה ויודעת בדיוק את נפשה. אני כולי תיקווה שאת
מאושרת ושמחה ובדרך הנכונה. מקווה שהצלחתי לתרום לחייך ולו מעט
כדי להוסיף לך עוד חוויה ונקודת מבט ולדעת שבכך עזרתי,
קצת.
יש בך המון, מהכל, ואני מודה ומתוודה שהיכרותי הקצרה אותך,
החכימה ולימדה אותי המון. רציתי להודות לך על הסבלנות והשכל
הישר, על העדינות והלהט ועל ההרגשה שיש עוד דברים טובים
ונסתרים ואפשר לגלות אותם במקומות ואנשים, קרובים ורחוקים.
מה אוכל לקוות לך ולאחל, שהכל יהיה טוב ויפה ועשיר ומאושר
ושתזכי לכל אשר לבך חפץ וראשך מסוגל ולעולם אל תסתפקי בפחות
ממה שמגיע לך, וזה הכי קרוב למושלם.
יום הולדת שמח.
אוהב
12
היי,
משום מה הרגשתי הבוקר צורך לכתוב לך, כך סתם לומר שלום. נסעתי
בבוקר, הרדיו לא עבד, והמחשבות רצו לכל הכיוונים עד שהגיעו
אלייך ונעצרו. את לא תמיד נמצאת שם, וכשזה קורה זו לא דמותך
או קולך, ואפילו לא מה שכתבת, זו רק ההרגשה הזו שהרגשתי אז.
אני חושב שמשהו נפתח בי אז ולא הצלחתי לסגור את זה, נשאר לו
חריץ קטנטן שמידי פעם מטפטפת ממנו התחושה הזו של געגועים למשהו
בלתי מוסבר. מת להרגיש כך שוב ולא מצליח.
אני מנסה לנשום כל בוקר ותמיד מצליח, וזה כל כך כייף, להתחיל
את היום בהצלחה כזאת, הרי אם בוקר אחד לא אצליח... הלך לי כל
היום. כשאני מגיע למשרד, המחשב כבר דלוק, אני מסתכל בו באהבה
ושנאה ומת להתחיל לחיות שוב, כמו פעם לפניי. לפני שחשבתי על
לחפש, ולפני שהבנתי שמה שיש זה פשוט לא זה, ולפני שרציתי כל כך
להתאהב. אבל, בעיקר, לפני שהיכרתי אותך.
13
היי, אחרון...
מצטער, כנראה שנרדמתי וחלמתי חלום, ובחלום הזה התאהבתי במישהי
מסתורית עם קול מדהים ואישיות מרתקת, אבל הנה התעוררתי וגיליתי
שאני לא מתאים לך, מה שפעם נראה לך מתאים, היום, אחרי החלום
נראה כל כך רחוק, כל כך שונה.
פעם כתבתי לך -
תמיד תהיי מיסתורית, תמיד תגלי לי עוד דברים חדשים, לעולם לא
אפסיק ללמוד אותך, את דרכייך, את קולך המתוק שפותח אצלי את כל
הדלתות. תמיד אחקור את פנייך, את הקמט שיצוץ, את התלתל שיפול
ויפריע, את מליון חיוכייך, תמיד אטעם את דמעותייך ואכסה את
עינייך בנשיקות רכות, אגלה מחדש את מבטך חודר ורך ואוהב וכואב,
לא אפסיק להתפלא מעיקוליו של הגוף, מחדות הברכיים למעלה
הירכיים, לעולם לא תפסיקי להיות הסוד הכי טוב של חיי.
ובכן זה עדיין נכון בשבילי, והרגש הזה אצלי הוא טהור ונקי
ואין בו פגם.
מאחל לך את כל הטוב שבעולם, ואם גילית את האהבה הטהורה שחיפשת
והאביב חזר לחייך אשרייך וטוב לך ואני שמח באושרך.
אוהב את החלום ואוהב לחלום
אני! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.