לפני שנתיים שירה הייתה ילדה מאוד סגורה
היא לא הייתה מדברת עם איש...לא הייתה מתקרבת לאף אחד...
הייתה שומרת את כל הסודות בבטן...את כל הדברים הכואבים
והשמחים.
היא החליטה לכתוב יומן...יומן מסע
שבו היא רשמה כל יום...מה שעובר עליה
מה היא חושבת,מה היא רוצה,מה היה לה,בנים,הכל...
רק עליו היא סמכה.
אבל אמא...לא בטחה בשירה,היא חשבה שהיא "ילדה רעה"
למרות ששירה הייתה...פשוט סתם ילדה
יום אחד כששירה הייתה בטיול אמא שלה "הציצה" ביומן...
קראה הכל...בלי בושה...
היא צרחה על שירה איך היא עושה כאלה דברים?!
איך היא רושמת כאלה דברים?!?! מה עובר עלייה בראש?!
היום לשירה יש פסיכולוג...והיא בוכה כל לילה...מכאב
כי אין לה למי לכתוב...אין למי לספר מה שעובר עליה...
היום שירה מסתכלת על היומן הזה בגעגוע...
געגוע לכתוב בו
געגוע לספר לו...
והיא לא יכולה היא מפחדת...
היום שירה כבר לא סתם ילדה...היא השתנתה
ולא מתוך רצון.