אני תקועה במקרה הקלאסי של השטן והמלאך, שניהם בחרו להם כתף
נוחה להתמקם ושם הם ישובים.
אני לא בטוחה שהם מודעים לעובדה שהם ישובים שם, הם פשוט קיימים
להם על הכתפיים שלי וכל אחד מושך לכיוון שלו, האחד מייצג עבורי
את הטוב והטהור את מה שאני אמורה לרצות, את מה שאני אמורה
להתקיים בו.
והשני מייצג את הרוע ומאז ומתמיד הוא ייצג אותו עבורי, הוא
מושך אותי הרחק מכל מה שאני חושבת שטוב עבורי, אבל זה מה שאני
אוהבת בו, אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו, את השטן הקטן הזה
שחשבתי שהוא רדום אך האמת יצאה לאור והוא כבר לא כל כך קטן כמו
שחשבתי, הוא קרם עור וגידים והוא שם בעומק המחשבה שלי, ולא
עובר יום בלי שאני חושבת על איך לגרום לו להיעלם או לחזור שוב
לחיי.
והקונפליקט ממשיך שטן, מלאך, שטן, מלאך, הראש שלי כבר מתפוצץ
ואני יודעת במי לבחור, אבל שתי הכתפיים שלי מושכות לכיוונים
שונים מאיימות להיקרע ממקומן, מאיימות להיתלש ולפעור תהום
במקום בו אמור להיות הלב שלי.
אם אני אבחר בכתף מסוימת אין אחריות לכך שהקרע יאחה, הוא רק
יגרום לתהום בליבו של המלאך, ואולי איזה בקע קטן יפער אצל
השטן, אך אני חושבת שאם היה לו לב כבר מזמן הייתי שלו.
אבל אולי עמוק אי שם קיים לו לב קטן שפועם עמוק אי שם בתוך
גופו.
והקונפליקט ממשיך, הפעם הוא לא בין הכתפיים אלא בין הראש ללב
שאומר לי לנתק קשר מהמלאך הראש אומר לי לחכות. הלב אומר לי
להתוודות בפני השטן המח אומר לי שרק רע ייצא מזה.
עכשיו אני מבינה את הקונפליקט המקורי זה לא כתף מול כתף שעליהם
יושבים שניהם, אלא מוח ולב שרבים ביניהם כלומר אני רבה עם
עצמי.
אבל עכשיו המלאך שיחרר אותי והשטן ממשיך לו בדרכו רק שאני לא
ממשיכה איתו, אני ממשיכה הלאה עם עצמי והדרך עדיין פתוחה
ומזמינה. |