אוכלת ושותה ומתנפחת וגודלת
ולא מפסיקה ועוד ועוד
וטוב בלב וקצת כואב בבטן
בגוף היא רוצה עכשיו למרוד
ועוד אוכל, והפה לא שובע
והראש צועק להפסיק, אבל, מי שומע
וממשיכה לאכול ולבלוס ולבלוע
מפצה על הסבל, על הפיכס על הרוע
ושוקולד ואבוקדו ומלפפון חמוץ
ופסטה עם רוטב וכבד קצוץ
ותה ועוגה ואולי כוס קפה
כוס אמק עם כולם יפה לא יפה
והבטן גודלת ותופחת בלי סוף
מדחיקה את העצב מקרבת עוד עוף
בשר, וקצת סחוס, וגם עצמות
אוכלת הכל, לא משאירה ראיות
ואין כבר מקום, צפיפות אוכלוסין
עוזבת ת'מטבח, פונה לשירותים
מסתכלת מקרוב על האסלה,
דוחפת אצבע, ואין תגובה
האוכל בבטן, לא מוכן לצאת
והיא רק הופכת יותר מדוכאת
חוזרת למטבח, מתיישבת לשולחן
נזכרת בשיר עצוב של יגאל בשן
ושוקולד ואבוקדו ומלפפון חמוץ
ופסטה עם רוטב וכבד קצוץ
ועוצרת לרגע, נשימה עמוקה
מבינה את סופה, שהנה הוא בא.
ומתפוצצת. |
