אמש הקצתי משנתי מלווה בחרדה מצמררת. נעמדתי על רגלי והתחלתי
מתהלך הנה והנה. "איך אני יכול להירדם?" מלמלתי לעצמי חרישית.
"איך אני יכול להירדם כשהעולם הזה כה אכזרי, השואה חוזרת על
עצמה ופליטים בקוסובו נטבחים כצאן. הלוא אמרנו לעצמנו שזה לא
יחזור בשנית. איך אני יכול להירדם כשטיבט עדיין כבושה ע"י משטר
מדכא, איך אני יכול להירדם כשרק היום בעת ששמתי פעמי אל ביתי
עיני פגשו בזקן צולע, אשר כל רכושו מסתכם בסמיכת הסחבות שלו
וכוס הפלסטיק בה הוא מקבץ נדבות. איך לעזאזל אני יכול להירדם
כשישנם רבבות ילדים יתומים מאב ומאם אשר כל רצונם הוא לשרוד,
ואלו לא ידעו מעולם ליטוף אוהב ולא הטרידו עצמם בזוטרות כגון
צעצועים וממתקים דהיינו מותרות. איך אני יכול להירדם עם עולם
שכזה?
ובכן התשובה ברורה למדי - בקלות. הלוא אדם לאדם זאב, וברגע
שאני סוגר את הרדיו ופותח את החימום ומתכרבל לי מתחת לסמיכת
הפוך אני שוכח מהכל. כמו כולם.
להתעורר! |