יום ראשון בבוקר ולי יש זקפה קשה. כל הלילה ראיתי סרטים כחולים
והראש שלי מלא זימה. מין! מין! אני זקוק לו נואשות. אבל איפה
מוצאים מין?

בפעם האחרונה שזיינתי, אנשים עוד דיברו בלירות. או קיי,
המבוגרים שביניהם. בפעם האחרונה שזיינתי ממוטות נלחמו על שטחי
מחיה. בפעם האחרונה שזיינתי חווה ירדה לאדם בגן עדן והוא גמר
לה בפה.
אחרי שלא מזיינים הרבה זמן הנוזל אוצר אנרגיה וזעם, מנסה לבקע
דרכו החוצה, כמו חיילים הצרים על חומות עיר ובסוף הולמים
באמצעות בולי עץ ענקיים על שעריה. וכשזה פורץ, זה נזרק לאוויר
כהתפרצות וולקנית. משפריץ על התקרה, מטפטף בכל פינה ובסוף אתה
שרוי באגם רטוב ודביק.......וחיוך של שביעות רצון מרוח על
פניך.

מכנסיי בוערים ומוחי חושב רק על סקס. בחדשות הבוקר שואל את
עצמי אם הקריינית עשתה את זה אתמול, ואם כן האם היא גונחת, ואם
היא גונחת איך היא נשמעת כשהיא גומרת ואיך נראים השדיים שלה.
ידיי מושטות אל המסך לשות את שדיה ואיבר מיני נוקשה זקור
ובוער.

כדי למצוא זיון צריך להשקיע. כמו בכל דבר. אם אתה רוצה להשיג
משהו בעולם הזה, אתה צריך לעבוד ולעבוד קשה. אם אתה רוצה משהו
שמיימי, איכותי ויוקרתי, אתה צריך לעבוד קשה שבעתיים, להיות
סבלני ובעל משמעת עצמית.
חיפשתי קיצור דרך, לא הייתה בי את הסבלנות להתחיל עם 5-10
בחורות עד שאחת תסכים לצאת איתי (כמובן שלזה קודם תהליך מיון,
כי אי אפשר להכניס את הנסיך הקטן לכל מדוזה), ואז להיות חביב
וקשוב, לחייך, להחמיא לה על משהו בחיצוניות ועל פריט לבוש אחד
(אסור להגזים ורצוי להישמע כנים). התהליך עוד ארוך והחלטתי
להלאות אתכם בתיאורו המפורט כדי שתזכרו אותו בבואכם לשפוט
אותי.

היא
היא יושבת מולך, מחייכת ומספרת לך אפיזודה בלתי נגמרת, בלילה
של נושאים חסרי ערך המתורגמים אצלה לסדרת נאומים שוטפת עם
עצירות קצרות לנשימה, והדברים אפילו לא מעניינים את הכינים
בערווה שלך.
לפתע היא נשמעת כמו אופרת סבון, ובעצם, אתה מתחיל להבין לחרדתך
המתגברת, שהיא באמת מדברת על אופרת סבון. אתה רק מהנהן עם
הראש, מתלבט אם לבכות או לצחוק ונלחם בפיהוק חצוף ולא ממושמע.

הערה חשובה ודרמתית: "פיקוח נפש דוחה שבת, פיהוק ידחה
זיון."

סוף הפגישה הראשונה
אתה מחנה את הרכב ליד הבית שלה, האמא המפגרת שלה לא מבינה
שכשחדר מואר ניתן לראות מבחוץ שיש דמות מאחורי התריס. "מציצה
כנראה לא אקבל" אתה חושב לעצמך (אמה מציצה ובגלל זה לא אקבל
מציצה) וכשאתה ניגש לנשק אותה היא מגישה לך לחי ומזדרזת לומר
שלום.
"לעזאזל איתך" צועקים הזרעונים הקטנים. מחר הם בטח יארגנו
הפגנה בקצה הכובע שלך.

טלפון - התשובה להצעת פגישה שנייה עפ"י אמנת הבנות
האוניברסלית.
"לא, היום אני לא יכולה כי אני צריכה לשמור על אחי הקטן"
"לא, היום אני לא יכולה כי אבא שלי מגיע מחו"ל"
"כואבת לי השן"
"בדיוק הערב אני מורידה שערות ברגליים"
"אני לא יוצאת ביום ששי ה-13"
"ההורים שלי נהרגו בתאונת דרכים לפני שעתיים"
בכל מקרה ובכל תשובה שלא תהיה תמיד מגיע החלק השני "אבל מחר
בערב נשמע מצוין".
אחיה הקטן בן 25, אבא שלה בכלל ישן כרגע בחדר השני, יש לה
שיניים תותבות, ומה מחר בערב ההורים שלה יקומו לתחייה?!
ובכן, האמת העומדת מאחורי כל התשובות הנ"ל היא: "תשמע אני מתה
לצאת איתך. למען האמת אפשר לדלג על היציאה וישר אני אטעם
מביציך, אתה תלקק את פטמותיי, ואולי, אם יהיה לי מזל גם את
דגדגני המשווע ללשון רוטטת. תחדור אליי בזעקת טרזן אימתנית,
ובסוף תשפריץ לי על הפנים, אבל, יש מן חוק מטומטם שמלמדים כל
ילדה ביום שמלמדים אותה לדחוף טמפון, שהיא צריכה לדחות את הגבר
מעט, ולכן אני חייבת להשעות אותך, אפילו שאני לא מבינה את
ההגיון."
דעו שהחוק הזה הוא חוק נוקשה והוא נמצא בתוך מערכת חוקים
שנקראת "להיכנס איתו למיטה רק לאחר שלשונו התגלגלה על הריצפה"
על החדרת החוקים אמונות נשים פולניות.

פגישה שניה
קצת לפני סוף שיחת הטלפון אתה מוציא יומן אלקטרוני. לה אתה
אומר שאתה צריך לבדוק אם אתה פנוי מחר, כשלמעשה אתה מחשב את
הזמן המשוער שייקח לך לחדור אליה, לעומת ההסתברות להשיג מישהי
חדשה ולזיין אותה בזמן קצר יותר, וכן את שקול האנרגיה לפעולה
בשני האפיקים במקביל.

הערה חשובה: (1) לעולם לא כדאי לפעול בשני אפיקים במקביל אם
יש לך נטייה להתבלבל בשמות.
(2) עכשיו ברור למה מכניסים ביומנים האלקטרוניים מחשבונים.


לפגישה השנייה היא מגיעה משוחררת, קולה משדר בטחון עצמי והיא
אפילו מביטה לך בעיניים מדי פעם. אתה מביא פרח והיא חושבת
לעצמה שאתה האביר על הסוס הלבן. איזה אביר ואיזה סוס. אחרי
שתזיין אותה אתה תושיב אותה על הסוס הכי מהיר, תבעט בו בכוח
ותצפה בה נעלמת בדהירה אל האופק. וכמו שכולנו יודעים אין קו
אוטובוס שמגיע מהאופק.
בפגישה השנייה אתה יושב וסופר רג'קטים (=פגמים. עבור אלה שאת
שירותם הצבאי העבירו באזור הקריה - גלילות או כל אחד שהשירות
הצבאי שלו סבב סביב ההתלבטות איזה מעשרות הפטורים שלו הוא יגיש
לרס"ר בבוקר). אתה מנסה להדחיק את השרכים העבותים הגולשים
מאפה, השפם הקטנטן שמתחבר בסנטר לזקן תיש מדולדל, הפרש הגבהים
בין כתפיה, שדיה המתחברות לברכיה (גם ועל אף התמיכה) וכשהיא
קמה אתה מגלה שמראדונה והיא די דומים במבנה הרגליים.
עכשיו כבר מאוחר לסגת, כ"כ קרוב למטרה. אין טעם להתקפל ולחפש
משהו אחר, מה עוד שאתה יודע שאתה ביקורתי יתר על המידה וגם
בדייט עם קלאודיה או סינדי, היית חוזר הביתה מאוכזב.
בדייט השני מגיעים החישובים הכלכליים. מהר מאד אתה מגלה את
העובדה (שתמוה בעיניי איך אף אחד לא שם לב אליה):"זונה היא
הזיון הכי זול שיש".
בהמשך (אם יבוא לי) נגלה ש: "מזונה יותר קל להיפטר והיא עושה
מה שאתה רוצה, בלי עכבות, בלי מבוכות ובלי שתצטרך לחבק אותה."

עובדה חשובה לזכור: "אישה היא לא זונה! חוץ מכסף היא גם תמצוץ
לך את הדם"

עצרנו את הרכב
אם עצרת את האוטו ואתה לא עולה אליה או היא לא עולה אליך כדאי
שתבין שהעסק הולך להיות בוודאות כואב, כואב מאד מבחינתך.

הפעם אתה חכם, עצרת את האוטו רחוק מעט מביתה, היא לא אמרה כלום
ובשבילך זה האות. הזינוק שלך זוכה להיענות סוערת. מי האמין
שהמלפפון - גויבה הזאת בוערת ככה. כן היא בוערת, שפתך גולשות
אט-אט לחזה, מלקק את החלק העליון של שדיה הבולט ממחשופה. ידה
משתחלת אל מכנסיך, אוחזת באיבר מינך, אצבעותיה מגלגלות אותו,
לשות - מעסות כפי שלמדו כשנחשפו לסודות האפייה ולישת בצק. אבל
מה לעשות זה לא בצק! הגיע הזמן לצעוק את זה: זה לא נערת גומי!
זה לא מצופה נירוסטה! ולעזאזל קצת עדינות עם הביצים!!!

כאב ביצים
במשך שנים יצר המין הגברי יצירות איומות של כאב: האינקוויזיציה
הספרדית, ד"ר מנגלה ודומיו, בתי כלא בתורכיה ובמזרח אסיה, סין
הטוטליטרית והשב"כ הישראלי. הנשים חייכו להן בזלזול בשעה שאנו
בנינו אסכולות שלימות על גרימת כאב וסבל לאנשים.
הן מביטות לפתע בשעון או שהן שואלות בטון נסער "מה השעה" ואז
מגיעה תגובה נסערת יותר "ואו, כל כך מאוחר, אני חייבת ללכת". ה
כ א ב הנורא, הוא מתחיל כשהזקפה יורדת ובכדי להבטיח שהוא יהיה
מושלם הן מוסיפות מישוש קל לנשיקת הפרידה.
זה מתחיל בביצים וזוחל לכליות, לוחץ על נקודות עצב בכל היקף
הקיבה והאגן. התרגום למעשה הוא פשוט מאד: "אני יודעת שתזרוק
אותי בשנייה שתגמור אז למפרע זהו שכרך".
אם במרתפי השב"כ ערבי צעיר מטולטל וכתוצאה מכך יש לו קצת
סחרחורת, כל השמאלנים נעמדים על הרגליים האחוריות, וכשלי
מטלטלים את האיבר ולא מסיימים את המלאכה, אין קולות זעקה,
להגיש בג"ץ זה לא ריאלי ואף שמאלנית חיננית לא תעמד על רגליה
האחוריות עבורי.

הזיון
שבועות רבים עברו וסוף סוף מגיע רגע המשגל. היא שוכבת מולך
מכוסה כמפני טרוריסט "תכבה את האור" היא מחייכת במבוכה ואתה
יודע שמאחורי חיוך המבוכה מסתתר רכס הרי הצלוליטיס.
אתה רוכן מעליה והיא מדיפה ניחוחות ריקבון מוסווים בבושם זול.
שנות העשרים לא מיטיבות עם המין הנשי, הן מתחילות להעלות
צחנה. אתה מתחיל לנשק אותה, גולש בזריזות לשדיה כדי לא להתעכב
יותר מדי באזור הפרצוף המתעוות שלה, היא מתחילה להתנשם בכבדות
ואתה חושב שהיא נהנית. לא! היא פשוט נלחמת בך, מונעת ממך להגיע
לכרס שלה (כן! כרס!) נבוכה משדיה הנפולים ומתביישת שהיא שכחה
את כל הירך הימני בגילוח. אתה חודר אליה ומתחיל לעלות ולרדת.
דקה לפני כן היא הכריחה אותך ללבוש קונדום ואתה מודה לאל שלא
נכנסת לשם בלי, הריח לבד יכול להמיס לך אותו.
מהר מאד אתה מגלה שהזיון זה כמו החייאה, עולה ויורד 15 פעמים
ואז בודק שיש לה דופק, שהיא עדיין בחיים כי היא שוכבת שם ולא
נעה.

כשנשים נכנסות למערה הן עוטפות את ראשן בידיהן כי ידוע
שעטלפים נטפלים לשיער, אם לנשים היו ארבע ידיים הן בוודאי היו
מגינות גם על אזור הפטמות.

מה לא תקבל
מציצה- כן תקבל. וגם את טביעת שיניה בכל סנטימטר מהשמונה עשרה
שלך.
שקט- אחרי הזיון הן מתחילות לדבר, כמו מא"ג משתולל הן יורות
אהבה ורומנטיקה בלי אבחנה. עליך לחכות שהשרשיר ייגמר.
פרישה מרצון- צריך לבעוט בהן. אין מה לעשות, זה אכזרי, זה
כואב, אבל זו הדרך היחידה שתמנע סבל. לעשות את זה מהר
ובהחלטיות ולעולם, לעולם לא לגלות סימני חולשה.

נשים כמו כל טורף בטבע טורפות את החלשים, אם תראה חולשה במהרה
תראה חופה.

הבכי שלה
אין טעם להתייחס.

אז איך בכל זאת משיגים זיון, זיון טוב ובקלות. הרי לא הייתי
כותב את כל זה אם לא הייתה לי עצה חכמה להעניק, להוריש לכל
אותם גברים הנמצאים באמצע שנות העשרים שלהם וכל מה שהם מבקשים
זה גוף חלק, עור מתוח, צייתנות ומשמעת, גוף בעל ניחוחות שלא
נפגמו מריקבון, גוף שרירי ולא מדולדל. החריפים מביניכם כבר
השליכו את הדף ויצאו לדרכם, בשביל האיטיים יותר אחדד מעט את
התמונה.

חוק
כולם שונאים עבריינים. אני לא מדבר על עברייני צעצוע אלא על
המאפיונרים האמיתיים, אלה שנושאים במרצדס חדשה (כותבים בשגיאות
כתיב) וגרים בוילה שכדי להגיע מקצה אחד בה לקצה שני דרוש כושר
קרבי.
למה אנחנו שונאים אותם?
התשובה קוראת תגר על הנורמה החברתית והמצפון האישי אבל האמת
שעיקר השנאה נובעת מקנאה על כך שהם היו אמיצים וחצופים מספיק
לעשות קיצור דרך קטן כדי להגיע לשלווה ואיכות חיים, בזמן שאנו
עמלים ומזיעים ומסיימים את השכר החודשי בשבוע השני עם אשליות
משונות על חיים אחרים.
כולם עוברים על החוק וכולם עושים זאת בידיעה, "אני אסע כאן
כחוק כי תמיד יש פה מכמונת" כל אדם עוברת בו המחשבה הזו
אינספור פעמים בחייו. בכל אחד קיימת המודעות לעבירה והתחושה
שההגיון שלו גובר על חוק מרובע ומנותק.

גם אני עברתי על החוק. נסעתי לבית הספר שבו למדתי והמתנתי.
הערה: למי שאין ניסיון בדייג שירד למזח פעם או פעמיים,
ההכשרה הנ"ל נחוצה ואפילו הכרחית.
...והמתנתי ...והמתנתי ... בהתחלה כמו בכל מקום חדש אתה לא
מרגיש בנוח. אט אט אתה הופך חלק מהנוף ומתמזג לתוכו.
שתי ילדות ניגשו אליי, הן לבשו מכנס קצר וחשפו רגליים חלקות,
חלק גופן העליון כוסה בגופיה וטבורן היה חשוף, לאחת מהן היה
פירסינג בטבור.
הערה: כשאתה נמצא באזור דיג פורה אל תתפוס סרדינים.

דגשים
כשמחפשים ילדה צריך לזכור מספיר דגשים:
- היא הרפתקנית, היא תתלווה אליך בגלל שחוש ההרפתקנות שלה
מוביל אותה לשם.
-  אומץ זו לא תמיד תכונה אמיתית, לעתים הן מציגות את הדברים
כלפי החברה אך בתוך תוכן הן מלאות תמרורי אזהרה.
-  חפש דברים חריגים. זאת שיש לה עגיל בגבה וסיגריה ביד, לא
בוודאות מעיזה יותר מהממושקפת עם התיק על הכתפיים (דגש קודם)
אך במקרה של הסתבכות פלילית הדימוי שלה יעזור לך.
-  הערווה שלהן רק החלה לצמוח.
-  כוס צעיר זה כוס שלא השתין הרבה.

גיל 16
גיל 16 הוא גיל בעייתי. כשאתה מפשיט ילדה בת 16 אתה יודע שאתה
אוכל מעץ אסור ובגלל זה אתה טרוד, כאילו קול נסתר נוזף בך "מה
מעשיך?!". יש לכבות את הקול הזה, אם אתה הצלחת להתפלח לגן עדן,
תהנה מזה.
בגיל 16 לילדות יש נטייה לפעול בדומה לחומר בידי פסל, לכן כדאי
להכין מלכתחילה רשימה של כל סטיותיך, זה הזמן המושלם לממש
אותן, כמו כן ניסיונן המועט או האפסי עשוי להשאיר אותך (עם מעט
תחכום ורמייה) יצור מיתי שאונו ייזכר גם בערוב ימים.

תמיד דמיינתי לעצמי שביתוק בתולה משמיע רעש דומה לחליצת המדחף
ממיכל המזרק, מן פאק עמום.
כדי להותיר בכם סקרנות לא אמשיך בתיאוריי ואשלח אתכם לברר אם
הרעש דומה לוואקום במזרק.
תהליך השגת זיון הוא ארוך ומייגע, תזכרו אותו כשאתם באים לשפוט
אותי על קיצורי דרך, ותזכרו גם את קיצור הדרך.