באוטובוס כולם שמחים, טראנסים, המורים צועקים עלינו, יש מלחמת
מים, מיכל דופקת נפילה בעצירה וכולם נשפכים מצחוק...
חוזרים הביתה, הטיול האחרון של ביה"ס... עייפים אך מרוצים, זהו
נגמר...
אני מגיעה לחנייה שלנו, אמא שלי עומדת בחוץ מחכה לי...
"היי אמא, אני הולכת לראות את עידן" ומתעלמת ממנה לחלוטין. אני
נכנסת, זורקת את התיק, "היי אבא" עוד התעלמות...
אני עומדת במעלה המדרגות ורואה אותו יושב מולי במרפסת. שיער
מתולתל חצי ארוך, אני מתקדמת, הידיים שלי על הלחיים - שוק
טוטאלי. הוא קם, עם עגיל תלוי לו על הגבה, מחייך...
העיניים שלי מתחילות לשרוף, מהתרגשות, החיוך שלי מרוח על
הפנים... אנחנו הולכים אחד לקראת השני הידיים נפתחות, ועוד קצת
ועוד קצת ועוד צעד אחד אחרון ואני מחבקת אותו הכי חזק שיכולתי,
דמעה, ועוד אחת, נשיקה לאח הגדול שחצי שנה התחבא לו בדרום
אמריקה... "איזה פריק" אני אומרת "איך התגעגעתי אליך" , זה מה
שיצא לי מהפה באותו רגע... אני כולי דמעות, הוא אומר לי ללכת
לשתות כוס מים... אני שותה, לא מתקלחת, לא כלום, רואה שניה את
החדר, המתנות על המיטה. שוק, שמחה, התרגשות, עצב, אכזבה - הוא
וענבל ביחד!!!


האושר הכי גדול שלי לפני שהוא נסע היה שהם נפרדים, אני לא
סובלת אותה!!!