אחת לשנה שנתיים
מתייצב אצלי נחום לצהרים.
יושבים מחייכים, מחליפים רישומים,
מה שלומם הגברת, כמה גדלו הילדים.

ועוד שנתיים, חמש עוברות,
ושוב נפגשים לכוס קפה מהביל
בקפולסקי בפינה, לפעמים בחזית
הילדים כבר גדולים, הזוגית שתחייה
לומדת רפואה טבעונית בשלוחה.

ואצלך?
הכל כשורה.

וכך זה  נמשך כבר הרבה שנים,
טווים חוטים  ובהרף פורמים.
ותחנות שבדרך,
עומדות יציבות,
עמידות לסופות.
כל שעלינו,
לקשור הקצוות,
ובסבלנות לחכות.

למי?
למשיח בן דוד
שאותי יסחף  בידו האחת,
ירימני לכיסא מלכות מפואר,
יושיבני לצידו כמלכה לכל דבר,
על תקן זמני, מן הסתם.
וכשיגיע נחום לביקור תקופתי
יתאכזב,
אולי

בוודאי.