כל היום מזיזה ניירות
דוחה אנשים על הסף.
קפה מתקרר ומסך מתערפל
אין לי שליטה במצב.

לא רוצה יותר,
ולא יכולה יותר,
אבל אין לי ברירה.

בים טובעת  אדומה ושלווה
לשווא מתאבד  יום נוסף  בשקיקה,
שתי מכוניות נושקות תאונה.
דרך מתארכת עד מבוא חמה.

לא יכולה יותר,
ולא מרוצה יותר,
אבל אין לי ברירה.

זוחלת הביתה  על הכביש הישן,
סביבי ערפיח ועשן לבן.
אפילו לצפור כבר לא מוכנה,
הרי לא יהיה שם מי שישמע.

לא מרוצה יותר
לא רצוצה יותר
ואולי יש לי ברירה?

צופרת, צועקת
קורעת הכביש.
מעשנת אבק
וחותמת על תיק.
אחרי מביטים כולם בשתיקה,
מסכנה.