כמעט לכל מי שיש פלאפון (סליחה, מכשיר טלפון סלולרי, אפשר גם
סלקום או אוראנג' או בלה בלה בלה...) יצא להכיר את האופציה של
לשלוח הודעות טקסט לחבר'ה אחרים שגם להם יש מכשיר דומה, מה
שנקרא בעברית SMS .
ובכן, ההודעות האלו הן עניין חשוב מאוד בשבילי.
יש כמובן את ה "היי מה המצב?", "בוקר טוב מה קורה?", "תביאי לי
מחר את הספר" או "אחי אתה יכל לעזור לי בהיסטוריה?", שהן פשוט
אלמנט חסכוני שעוזר להימנע מתשלום על שיחת טלפון שלמה (או יותר
גרוע שיחה מהסלולרי) והסתפקות בהודעת טקסט נחמדה ולא יקרה
מדי.
אבל יש את ההודעות האלו שהן בדיוק מה שצריך כשאתה כל כך רוצה
לומר משהו (אפילו אם זה לא ה "אני אוהב אותך" הידוע לשמצה)
שאתה לא מצליח להגיד בטלפון (ובטח שלא פנים מול פנים!).
תמיד כשרציתי להגיד משהו מן הסוג הזה ופחדתי ליצור מגע קרוב
מדי, הייתי משתמש בהודעות. לא תמיד היו עונים לי, וברור לי
שמדי פעם זה הוציא אותי פחדן מוצהר, אבל לפחות יכולתי להירגע
קצת כי ידעתי שהמסר החשוב שהיה לי להעביר הועבר, ושמי שקיבל את
ההודעה יודע עכשיו את מה שרציתי שהוא ידע.
אני גם מאוד מאוד אוהב לקבל הודעות כאלו, בעיקר כשאלו לא
הודעות סתמיות, אלא הודעות מסוג האלו שאני אוהב לשלוח, הודעות
שלא יביעו רק מסר, אלא גם אכפתיות אהבה אם אפשר.
יש הבדל בין לקבל "היי מה קורה איתך?" לבין "היי, לא היית בבית
ספר היום, איך אתה מרגיש? קרה משהו?" ואיני משוכנע שרובכם
יסכים איתי.
ניסיתי הרבה פעמים לחשוב מה זה בעצם SMS...
Save My Soul? Send Me Something? Suck My Shmock?!
אני מניח שניתן למצוא לקוח לכל אחד מן הפירושים הללו, אבל אני
חייב להודות שבשבילי זה לרוב הראשון.
אם אני שולח הודעה לאנשים, כל עוד זו לא עוד אחת מן ההודעות
שאין לי לב להגיד פיסית, זה לרוב יהיה בשעה יחסית מאוחרת בלילה
(או מוקדמת בבוקר לאופטימים שביניכם), וזה יהיה מתוך צורך עז
שמישהו בבקשה יציל את הנשמה שלי.
זה יהיה או מתוך כאב חזק, ייאוש ובכי, או מתוך הרגשה נוראה של
בדידות ועזיבה. בשני המקרים האלו אני אפנה לאותו אחד שעל הצג
שלו תתקבל הכתובת "התקבלה הודעה חדשה" או "New Message
Waiting" כדי לחפש נחמה כלשהי.
גם מכיוון שכבר הידיעה שעוד מישהו ער בשעה כזו כמוני תנחם
אותי, וגם מתוך תקווה שלאותו מישהו יהיה כוח ומעט אכפתיות אליי
באותה שעה ויוכל גם לענות, אולי לדבר איתי קצת, שאני לא ארגיש
לבד כל כך...