כפי שבוודאי ניתן לראות בסיפוריי לאושר יש עניין וחשיבות רבה
מאוד בחיי ועניין האושר משתקף בצורה זו או אחרת כמעט בכל סיפור
או שיר שלי.
ואכן, חשבתי על נושא זה רבות והגעתי לכמה מסקנות דיי
מעניינות.
המסקנה שממנה נבנית התיאוריה שלי היא שכמות השמחה והעצב בכל
אדם הם שווים בלא קשר לתנאים או לסביבה שבה הוא נמצא.
או במילים אחרות כל אדם ולא משנה מה מצבו הכלכלי , הנפשי , או
הרומנטי או הלאומי יהיה מאושר בחייו בדיוק אותו זמן כמו אדם
אחר שלכאורה נראה כאילו הוא צריך להיות מאושר יותר ( עשיר
לדוגמא ).
מסקנה זו נשמעת מרחיקת לכת ואידילית ואני בטוח שמי שקורה את זה
בוודאי אומר לעצמו " אולי באגדות זה נכון אבל המציאות חביבי זה
לא סיפור אגדה ". אומנם קשה מאוד ואפילו בלתי אפשרי להוכיח או
לשלול את מסקנתי באופן מוחלט אבל בעזרת דוגמאות מספר אוכל
להמחיש את כוונתי באופן ברור יותר.
ההנחה הבסיסית שעליה אני מתבסס במסקנתי היא שאושר הוא דבר
סובייקטיבי לחלוטין ושונה אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
אקח לדוגמא אדם עשיר לעומת אדם עני.
אדם עני יסתכל על העשיר ויקנא בו - העני יהיה עצוב בגלל שכל
דבר יהיה לו קשה להשיג וחייו יהיו דלים מבחינה חומרנית בעוד
שלעשיר לא יהיו בעיות כאלו מכיוון שהוא יכול להשיג כל דבר
חומרי שירצה ולכן לכאורה ניתן לחשוב שהעשיר מאושר יותר אך מצד
שני העני יהיה מאושר מכל דבר קטן למשל אם יצליח להשיג מזון או
עבודה או סתם לשרוד בעוד שמדברים אלו העשיר לא ישמח כלל כי הם
ברורים מאליהם בשבילו.
כמו כן העשיר יהיה מדוכא מבעיות כספיות או מסתם בעיות אחרות
קטנות שיראו לעני כמטומטמות ביותר.
נניח שלעשיר התבטלה פגישת עסקים חשובה. לחץ הדם שלא יעלה , הוא
לא יישן טוב בלילה ויהיה מדוכא לזמן מה.
אם תציג את אותה בעיה לעני הוא יצחק לך בפנים באומרו שזוהי
הבעיה השטותית ביותר עליה שמע מעודו ושהוא לא מאמין שמישהו
יהיה מדוכא בגלל דבר כזה בעוד שהוא מנסה לשרוד.  אך עובדה -
העשיר יהיה מדוכא.

כל האנשים ( חוץ ממקרים באמת קשים של שיגעון נפשי או חולי
סופני למרות שראיתי גם אנשים על סף דווי מאושרים יותר מאנשים
שמצבם הכללי טוב.  והכל בזכות אמונתם. )  מדוכאים באותה כמות
בדיוק אך מסיבות שונות לגמרי.

אם למישהי יפה שהיו לה כבר עשרות חברים יהיה חתך קטן בפנים היא
עלולה לשבת כל היום בבית ולבכות בעוד שלמישהי אחרת פחות יפה
חתך כזה בכלל לא יזיז כי יופי לא חשוב לה כל כך והיא תהיה
מאושרת מאוד מבן שדבר איתה או נשק לה על הלחי (דברים אלה לא
יזיזו בכלל ליפה כי היא כה רגילה לזה).
אין אנשים מושלמים וטבע האדם הוא להשלים ולהתרגל לכל דבר שיש
לו ולכן כל האנשים מאושרים לעיתים ומדוכאים לעיתים וכמעט תמיד
בכמות שווה בלי קשר לשום דבר.

אז איפה ההבדל אתם שואלים?
ההבדל הוא שהבעיות של העשיר למשל יראו טפשיות לעני אך הבעיות
של העני יראו רציניות גם לעשיר ולכן הוא לא ירצה לעולם להתחלף
עם העני בעוד שהעני מאוד ירצה להתחלף עם העשיר כי לדעתו העשיר
מטומטם שהוא מבזבז את חייו הטובים בדאגה על שטויות.
אך האירוניה היא שכאשר העני ייהפך לעשיר הוא אומנם ישמח לזמן
מה ויהנה ממצבו החדש אך לאחר כמה זמן גם הוא יתרגל למצבו
ויתחיל לדאוג לכספו, לעסקיו ולדברים שפעם נראו לו שטותיים והוא
יהיה מאושר ומדוכא בדיוק כפי שהיה פעם.
אם כך אל לנו לעולם לרצות להיות מישהו אחר כי כעבור מעט זמן
אנחנו נבין שאנו לא מאושרים יותר ולא פחות ושהכל נשאר בעצם
אותו דבר רק עם תפאורת רקע שונה.