חבר שלי נכנס אלי הביתה מת מהתרגשות. הוא החזיק ביד שלו חתיכת
נייר לבנה גדולה ותקע לי אותה בפרצוף. התרחקתי קצת והצלחתי
לראות את מה שהיה כתוב על זה. זה היה שטר קניין של משהו. לא
הספקתי לקרוא של מה בדיוק כי חבר שלי לא עמד עשר שניות באותו
המקום. גם לא ממש הצלחתי לנחש מה עלול לגרום לו להתרגשות
כזאת.
בסוף הוא נרגע וסיפר לי. הוא קנה חתיכה מהירח. לעגתי לו קצת.
כששאלתי למה זה טוב, הוא ממש נעלב. "אתה," הוא אמר לי "תעשה מה
שאתה רוצה, לי יהיה מה להוריש לילדים שלי, יהיה להם לאן
לברוח!" "מה אתה דפוק? באמת נראה לך שהילדים שלך יברחו מכדור
הארץ ויעברו לגור על הירח? הם הרביצו לך חזק הפעם אני מבין"
"תצחק. אני ידעתי שתהיה ככה. תמיד אתה צוחק. כשהילדים שלך
ימותו בכל מיני  מיתות משונות פה, הילדים שלי יריבו איזה אוכל
להזמין אטלקי או יפני!" "ונניח" אמרתי לו "רק נניח שבאמת מצפות
לילדים שלנו כל מיני מיתות משונות, אתה באמת חושב שהם יוכלו כל
כך בקלות לעבור ולהתמקם על הירח?" "יש בעיות הסתגלות בכל
מקום!" הוא אמר לי "כן," עניתי לו "בעיקר במקומות שאין בהם
חמצן!" הוא קצת התבלבל. "יפתרו את זה בטוח" הוא אמר בזלזול,
אחרי כמה דקות שקט. "אני עדיין חושב שזה מטומטם. חוץ מזה מאיפה
אתה יודע שהם לא הולכים ומוכרים עכשיו את החתיכת ירח שלך לעוד
מאה אנשים? חוץ מזה מי זה ההם האלה בכלל? ממי קנית את המציאה
הלא נורמלית הזאת?" "היתה מודעה בעיתון" הוא הצטדק לי. "ממודעה
בעיתון, אתה קונה שידה משומשת, אופנוע, חתול, אתה אפילו פוגש
בחורה דרך מודעה בעיתון, אם אתה ממש נואש, אבל לקנות חתיכת ירח
ועוד דרך מודעה בעיתון? בנאדם  אנחנו צריכים לשבת ולדבר על
הבעיות שלך!" "הבחורה היתה ממש נחמדה" הוא אומר לי ואני רק
מסתכל עליו ושותק, לא נשאר לי יותר מה להגיד. הוא תוקע בי מבט
של כלבלב מיוסר ושואל "אתה חושב שהם יסכימו לקחת את זה חזרה?"