דיקי סמבן / לא רוצה לכתוב עוד |
להקיא מחשבות על נייר
להסתכל למטה, להגעל
פורקן מיני למוח מעוות
בור ללא-תחתית למחשבות אסורות.
כשהשמים כחולים המחשבות רצות
כשהשמש זורחת הן מושכות אותי קדימה
הכל מתחבר ומשתלב
זוג ידיים אוהבות מרובות-אצבעות
שלמות רציפה של אהבה
כשהכל זורם הכל מהיר
כשאני לבד כולם מנסים להגיע
בקיר הזכוכית שלי נוגעים
ואז מתייאשים, מסתובבים, הולכים
ואני נותר לבד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|