בוקר.
הוא כבר הלך. מעיפה את המצעים המסריחים מעליי, מתמתחת. מתרוממת
מהמיטה ומשחילה רגליים קרות לנעלי בית שעלו עשר שקל בסופר,
מעיפה מבט בדירה המטונפת. פחיות קולה מעוכות, מגשי פיצה ריקים,
בגדים ותחתונים על הרצפה, על הכסאות ומעל המקרר. גוררת רגליים
למרפסת. נושמת קצת אויר קפוא שעוד לא הספיק להפוך ללח ומחניק,
מהדקת את החלוק הישן אל הגוף. שולחת יד לחפיסת הסיגריות שעל
שולחן הפלסטיק הזעיר, מציתה לי סיגריה. נושמת מלוא הריאות,
מוציאה את העשן בסילון חד לכל הכיוונים. מושיבה חצי תחת על
המעקה הרטוב מהגשם, סוקרת את הרחובות, המכוניות הישנות,
הקיוסקים הסגורים. מסיימת את הסיגריה ונכנסת פנימה. ניגשת
לשירותים, מנגבת את שאריות האיפור הכבד מהפנים העייפות
ומהעיניים העייפות עוד יותר, בוחנת קמטים חדשים על העור
החיוור. חצי משיער המוזנח אסוף בגומיה ישנה גבוה מעל העורף
וחצי ממנו פרוע לכל הכיוונים ברישול. יש לו ריח איום. מרימה את
הרגל על השיש של הכיור, מפשילה את מכנסי הטרנינג המוכתמות
ולוקחת סכין גילוח חצי חלוד מהארון. מגלחת את הקוצים השחורים
עוד פעם ועוד פעם, עד שהעור כל כך יבש שהוא מתחיל להתפורר.
מפסיקה. לוקחת את המספריים הקטנות שליד מברשת השיניים הטחובה,
וגוזרת את הציפורניים הארוכות ברגליים, מוציאה עם הקצה את
השחור שהצטבר ממתחת. עושה אותו הדבר לרגל השניה. מקפלת חזרה
מטה את הטרנינג הישן וחוזרת לחדר השינה. אוספת את כלי המיטה
המרופטים ותוחבת אותם בתוך הארון, אין לי מכונת כביסה ואין לי
אנרגיות לשטוף בעצמי. חובטת במזרון אכול העש, שיצא כל האבק.
משתעלת. מפחדת לחשוב על הפשפשים שנוברים בתוכו ברגעים אלו ממש.
מתחילה לנקות בכבדות, מעט. אוספת את שקיות הצ'יפס השומניות, את
בקבוקי הפלסטיק החרוכים, את חפיסות הסיגריות הריקות. מובילה את
האשפה אל הפח, פותחת אותו. ריח של צחנה איומה עולה לי לראש. כל
הזבל גולש החוצה. מקללת. לא רוקנתי את הפח הזה הרבה זמן. מפילה
את כל מה שאספתי חזרה על הרצפה, ליד הפח. זה לא מאד חשוב. המון
כלים מלוכלכים בכיור. פותחת ברז של מים מעופשים ומתחילה לשטוף.
בלי סבון, רק מים. מניחה אט אט צלחות בלבן עכור על מגבת,
וספלים ומזלגות. זהו. עכשיו שיתייבש. מנגבת את הידיים במטלית
בריח של קפה ובצל. מנגבת שוב בחלוק. צועדת חזרה אל השירותים
כדי להשתין. משתדלת לא לדרוך על השטיח המחורר והשרוף תוך כדי.
הוא מלא בגרביים, בוודקה ובקוקאין. מדיף ריח שקשה להפנים,
מהילה פראית של כל אלו עם זיעה מרוכזת. מנערת הראש כדי להתנתק
ממנו. משתינה. נייר הטואלט היחיד שהיה לי רטוב ודבוק לרצפה
האפורה. לא תודה. לובשת שוב את הטרנינג, בלי תחתונים. ריח חריף
של שתן. פונה חזרה לסלון. עומדת רגע, מתחבטת מה לעשות עכשיו.
ניגשת לארון בפינת המטבח. מתרוממת מעט על קצות האצבעות ופותחת
אותו. מוציאה ממנו קופסאת פח ירוקה. מוציאה ממנה שקית קטנה חצי
ריקה. צועדת לכיוון השטיח, מחפשת בין כל הזבל שעליו את פלטת
הזכוכית שלי. זורקת הצידה כמה מהקונדומים המשומשים של נגב,
עיתון מלפני שבוע. מוצאת. מתיישבת בפינה הכי פחות מזוהמת על
השטיח. הרצפה קרה מדי. מסדרת על הפלטה שורה יפה של חומר. קש
איפה. מותחת יד ומקרבת אותו אליי. מנגבת את השאריות של אתמול
ומסניפה. בפעם אחת. הראש מסתחרר רגע. מרגישה שוב את הדם שלי.
מלא. בועטת בפלטה חזרה אל כל הבלאגן. מחייכת. פותחת את המקרר.
ריק. לא רגע. ממרח אבוקדו. אוכלת. מעניין מתי הוא יגיע.
מתמוטטת על הרצפה במטבח.



דופק בדלת. למה היא לא פותחת. מוציא מהכיס של המעיל את המפתח
הרזרבי שלי. תוקע את המפתח. נלחם איתו קצת. נפתח. ריח חמוץ של
זיעה, סקס ואלכוהול. טורק את הדלת מאחוריי. קורא לה. אורית.
ניגש לחדר השינה. מציץ למרפסת. אני שומע קול מהמטבח. היא קוראת
לי. צועד בשלווה את המטבח. היא מרוחה על הרצפה כמו כלב חולה.
החלוק שלה פתוח וכל השד השמאלי שלה בחוץ. היא בוהה בי, מחייכת.
מסטולה לגמרי. מחייך אליה בחזרה. מתכופף. היא מושיטה ידיים.
אוחזת לי בצוואר. מרים אותה הרצפה. לוקח אותה לספה. ממשיך
להחזיק אותה עם יד אחת ועם השניה מפנה את כל החרא משם כדי שהיא
תוכל לשכב. מניח אותה כמו תינוקת על הספה. היא מעט נופלת. כל
השיער בתוך העיניים. אני אומר לה לחכות קצת. היא שואלת אותי
למה לקח לי כל כך הרבה זמן. לא עונה לה. מחפש את הקופסא על
השטיח. ואת הפלטה. זה שם, היא אומרת ומצביעה על גוש שדומה
לעיסת עיתונים. מנקה עם הגרב שלידי. מסדר שורה. מסניף לאט.
נהנה. מושך באף. היא מנסה להתיישב. שים מוזיקה, היא מצווה.
ניגש אל המכשיר הישן שעל השולחן. שם גלגלצ. לא קולטים כל כך
טוב. אני נורא אוהבת את השיר הזה, היא אומרת בקול רם. משאירה
את הפה פתוח. לא מכיר אותו. היא קמה ומתנדנדת אליי. החלוק נופל
לה בדרך. איזה סחבה היא לובשת. טרנינג מלוכלך. אני מושך לה
אותו היא ניצבת ערומה באמצע הסלון. יושב ישיבה מזרחית והיא
מתיישבת בדיוק מעליי. מרגיש את העצמות שלה על הרגליים. הפנים
אליי. ישובה לי בדיוק על הזין, החזה שלה מתריס מתחת לאף.
מתחילה לזמזם את השיר. הרגליים שלה עוטפות אותי. צמוד אלייה.
מעביר ידיים קרות על הגב החשוף. מעצם הזנב ועד הכתפיים. לאט.
עולה יחד עם החוליות הבולטות של עמוד השדרה שלה. היא מצטמררת.
פורשת את הידיים הדקיקות שלה ומצמידה את כולה אליי. אני כבר לא
מרגיש את ההבדל בנינו. זה כמו ללטף את עצמי. היא מסיטה את
השיער ומעיפה את הראש אחרונית, הצוואר שלה פרוץ מולי. מתחיל
לנשק אותה נשיקות קטנות, מרפרפות. היא עוצמת עיניים. מרגיש את
הגב הקמור שלה. מתעגל עוד ועוד לקשת לאחור, כמעט בגשר. היא
נשכבת אחורנית, הרגליים עדיין עוטפות אותי. מניחה את הראש על
השטיח, כולה נגלית אליי. מתחיל להעביר את היד על העור שלה,
מהסנטר הרחוק. נוגע לא נוגע. שדיים. פטמות זקורות. בטן מתוחה.
ריאות בולטות, במיוחד כשהיא בתנוחה הזו. מתעכב קצת מעל לשיער
הערווה שלה. גונחת חרש. מוטרפת. הרגליים שלה מכווצות, מוריד את
המעיל. מוריד את החולצה. היא מתקמרת חזרה מעלה. בוהה בי. אתה
חם, היא נצמדת אליי. מחבק. תאכלי קצת, לא כיף לחרמן לך את
העצמות. היא לא מגיבה. מתחילה ללקק לי את הצוואר. אני לא עומד
בזה. מרגיש את כל הדם מטה. עומד להתפוצץ. זהו. משתחרר מהאחיזה
התובענית שלה. מפשק לה את הרגליים. שולף. חודר. היא גונחת. תוך
שניות כבר דוהר מעלייה. מהר יותר ומהר. היא נושמת בצעקות.
הידיים שלי מחפשות משהו להחזיק. ביד אחת תופס את השטיח ובשניה
את השד שלה. היא שוכבת שם כמו איזו בובה. אורית! אני צועק לה.
היא פוקחת עיניים ושורטת לי את הגב. אני מגביר את הקצב. שוב
היא עוטפת אותי עם הרגליים. דוחפת אותי עוד פנימה עם העקבים.
היא מתכווצת. היא גונחת, הראש שלי מעורפל, נגב!! הקול שלה כמעט
נשבר, כבר... אני בקושי מבטא את ההברה, תופס אותה, סוחט אותה,
השרירים רועדים, עוד ועוד ועוד ועוד ועוד, שועטים על השטיח
מתחתינו, כבר גומר, כל הגוף מאומץ, היא מרביצה עם הרגליים, עוד
קצת, טיפה, כבר הראש שחור לגמרי, הנה אורית, בשבילך... עכשיו,
הנה... גומר. מרפה את כל הגוף. נופל על החזה שלה באפיסת כוחות
מוחלטת. מתנשף מהר. מזיע. נשאר בתוכה. היא מעבירה יד בשיער
שלי. מתמוטט על הגוף שלה.



בוקר.