"לילה טוב" אמרה אמא של שי.
"לילה טוב" ענה שי והתכרבל בנעימות בשמיכת הפוך העבה ,  "תגיד
לילה טוב סירחי" בקש שי אבל סירחי לא ענה , הוא אף פעם לא עונה
ולא מדבר. כל מה שסירחי יודע לעשות זה רק להילחם במפלצות!
אמא סגרה את דלת החדר והחושך נפל אט אט על מיטתו של שי.
שי הוא לא תינוק , הוא כבר בן 5 והוא לא מפחד מהחושך עצמו, אבל
מה לעשות שבחושך באות המפלצות והמפלצות הן רעות ואכזריות.
פעם שי לא ידע מהיכן באות המפלצות אך יום אחד הוא שמע בגן ילד
מספר שישנו מקום נוראי ואפל שנקרא בוידם ושם חיות להן המפלצות
ואוכלות ילדים קטנים בגילו של שי.
הילדים בגן אמרו לשי שילדים בגילו הם הכי טעימים ושכל יום
יורדות המפלצות מהבוידם ומחפשות קינוח בטעם ילד.
שי נבהל כאשר שמע זאת וכאשר הוא בא לאמו וספר לה על מה ששמע
בגן היא אמרה לו שאין מפלצות בעולם.
אבל שי האמין יותר לחבריו מהגן כי אחרי הכול הם אלה שמכירים
באמת את הבוידם ואת המפלצות ששוכנות בתוכו.
בלילה לאחר ששמע שי את סיפור המפלצות הוא לא יכל לישון כל
הלילה.  החושך שמילא את חדרו גרם לו לפחד שכמוהו הוא לא ידע
בחייו ומרוב פחד הוא החל לבכות והעיר את הוריו.
אמא של שי לא כעסה עליו ופשוט הבטיחה לו שמחר דבר ראשון בבוקר
הם ייסעו לקניון ויקנו לו משהו שיגן עליו מפני המפלצות הרעות -
דבר זה הפחיד עוד יותר את שי שהבין כעת שגם אמו מכירה את
המפלצות הרעות והמסוכנות. את הלילה ההוא ישן שי במיטה עם
הוריו.

בבוקר לאחר מכן שי לא הלך לגן ובמקום זאת הוא ואמו הלכו יחדיו
לקניון לקנות לשי מגן.
שי ואמו הגיעו לחנות ענקית שהייתה מלאה בחיילים  וצעצועים שהיו
עשויים מפלסטיק.
שי הסתובב בחנות והביט סביב אך שום דבר לא נראה חזק מספיק בכדי
להגן עליו מהמפלצות. הוא הביט לשמאלו וראה שם אשה מחזיקה שקית
שקופה וגדולה שהייתה מלאה בחיילים שבורים ובמכוניות מפורקות
ושם בין כל הצעצועים היה מונח דרקון תלת ראשי חזק ומאיים.
לשי היה ברק בעיניים והוא הבין שזהו המגן שחיפש והחל צועק "
אמא , אמא מצאתי ".
אמא של שי התקרבה אליו והוא הצביע על השקית ואמר " אני רוצה את
הדרקון המפחיד הזה " !
אמא של שי הלכה לאשה עם השקית שהייתה כנראה המוכרת בחנות
מופלאה זו ושאלה אותה אם זה אפשרי לקנות את הדרקון. האשה ענתה
שמה שיש בשקית אלו הם צעצועים מקולקלים או שבורים.
אמא של שי הנהנה למוכרת ואמרה לשי שימצא לו משהו אחר שיגן עליו
אבל שי ידע שדרקון זה הוא הסיכוי היחידי כנגד המפלצות ושאסור
לתת לאשה הרעה הזאת להרוג את הדרקון והוא השתולל ובכה.
אמא של שי הבינה שרק דרקון זה ישביע את רצונו של שי ולכן היא
חזרה למוכרת ובקשה ממנה שתאפשר לה לקבל אותו בכל מקרה.  לאחר
שכנועים קלים המוכרת הסכימה לתת את הדרקון והסבירה לאמו של שי
שעל הדרקון נשפכה בטעות חומצה גופרתית במהלך הייצור שגרמה לו
להסריח ולכן הוא לא מוצע למכירה.
אמא של שי נתנה את הדרקון לשי ושי קרא לו סירחי.

שי הציב את הדרקון ליד הכרית ומאז אותו יום בכל פעם ששי ישן
והחושך מגיע ואתו המפלצות מגן סירחי על שי באומץ לב ומחסל את
המפלצות מהבוידם.
לפעמים בחלומות שי יכל לשמוע את סירחי נלחם למענו ושי הרגיש
מוגן ובטוח כי הוא ידע שסירחי מוכן אפילו למות למענו.

באותו לילה לאחר שאמא סגרה את הדלת והחושך הגיע שמע שי בחלומו
את סירחי בוכה.  זאת הייתה הפעם הראשונה שסירחי השמיע קול
כלשהו ושי בכלל לא ידע שסירחי מסוגל לבכות.
"למה אתה בוכה ? " שאל שי את סירחי בקול חלוש ומהומהם אך
הדרקון רק המשיך להביט למטה ולבכות מששת עיניו.
"איך מישהו חזק כמוך יכול לבכות ? " שאל שי ולפתע הרים סירחי
את אחד מראשיו , הסתכל על שי בעיניים דומעות ולחש " איני יכול
יותר , אני פשוט לא מסוגל " . . .  ושוב הרכין את ראשו.
" למה ? " שאל שי " מה קרה ? "
סירחי הביט שוב בשי ואמר " הגנתי עליך במשך 64 יום ולחמתי
במאות מפלצות וחיסלתי את כולן רק כדי שתוכל להמשיל לישון בשקט
, אך ישנה מפלצת אחת שאיני מסוגל לנצח ואיני מסוגל להצילך
מפניה ".
שי רטט קלות בשנתו ובחלומו שאל את סירחי בפחד מהי המפלצת הזו ?

" אינך מכיר אותה עדיין אך כאשר תגדל ותתבגר היא תמצא גם אותך
כפי שהיא מוצאת את כולם ותהפוך אותך למפלצת שאוכלת את כל מה
שטוב ויפה ותמים בעולם".
שי בכה מרוב פחד ובקושי הצליח לשאול את סירחי " אז מה נעשה ?
, איני רוצה שמפלצת זאת תמצא אותי . . . "
סירחי שוב לא ענה מיד ורק בהה בשי בעיניים עצובות ואז לאחר
מספר שניות ארוכות שנראו כנצח ענה " אל תדאג שי , אני אגן עליך
בכל מחיר ואני מבטיח לך שהמפלצת לעולם לא תמצא אותך " !
" תודה סירחי " ענה שי וחש חזק יותר " אני יודע אתה לעולם לא
תאכזב אותי ".
וסירחי רק הביט בשי מבט ארוך ונוקב ודמעה אחת קטנה ורטובה נזלה
מעינו " לעולם לא אתן לך להיפגע " לחש סירחי " לעולם לא "

" בוקר טוב " אמרה אמא של שי כאשר פתחה את דלת חדרו בבוקר "
ואוו , הדרקון שלך נורא מסריח - צריך לאוורר קצת את החדר "  ,
היא ניגשה לחלון ופתחה את התריס ואור שמש זהוב ויפיפה צבע את
החדר באור קסום של בוקר ".
" קום שי ישנוני " היא לחשה והתקרבה למיטתו.
כעבור שניות ספורות נשמעה ברחבי הבניין צעקת הכאב הצורמת ביותר
ששמעו השכנים מאודם.
למזלו של שי הוא כבר לא שמע צרחה זו . . .
" זאת הייתה הרעלת גופרית " קבע הרופא מאוחר יותר באותו יום "
לבנך לא היה שום סיכוי כנגד ריכוז שכזה " .
אמא של שי הסתכלה בסירחי שהיה אחוז בידה ובעניים דומעות
ורטובות  , שלא ידעו מנוח כבר כמעט יום שלם וכנראה לא ידעו עוד
אושר לעולם , אמרה " היית אמור להגן עליו . . . היית אמור
לעזור לו . . . "
אך סירחי ידע שעשה את המוטל עליו נאמנה ולא משנה כמה הדבר היה
קשה וכאב לו.
ובזמן שאמא של שי תלשה את 3 ראשיו של סירחי בכעס ודרכה עליהם
ברגלה , סירחי כבר הלך לישון לצדו של שי
במקום בטוח ומוגן ממפלצות . . .