מישהו שם את כל העולם שלך מאחורי דלת חומה. סמוך לדלת הזו יש
מדשאה ירוקה ועליה פזורים בפסטורליות פרחים צהובים שנשרו מן
העצים שמצלים בשעות היום. כמה כסאות ללא סדר מסויים מונחים
במרכז.
אומרים אהבה יש בעולם.
לא רחוק ממנה ישנה עוד דלת חומה.
בחדר שמאחורי הדלת הזו שוכבת בחורה יפה עם רגליים ארוכות
ושדיים גדולים. ואתה כמו עליסה מארץ הפלאות. רק שאצלך זו ארץ
הייסורים כשאינך יודע באיזו דלת לבחור.
קרקס עובר על המדשאה הירוקה. בראש הקרקס צועד ליצן עצוב.
בגדיו שחורים ולבנים ועל הלחיים מצויירות לו דמעות. והקרקס
הפארדוקסלי הזה דורך על הפרחים הצהובים שלך.על החלומות הנרקמים
שלך.והליצן מטייח את הדשא ומעיף שני כסאות ממקומם.
אז איפה האהבה שלנו.....??
מישהו שם את כל האהבה שלך מאחורי חלון עם רשת נגד יתושים וכל
מיני מזיקים אחרים. ואתה, אתה מזיק? ובין החלון והדלת החומה
הארורה היא שוכבת על יצועה ונמה את שנת היופי שלה. והכמיהה שלך
משברת הרים.
והיא לא דומה לאף אחת אחרת.
מאחורי חלון מרושת אחר , לא רחוק
משם. על מיטה כמעט זהה לחלוטין , שוכבת התשוקה שלך. ההיא בלי
החזיה. ההיא מהקונפליקט.
מישהו אמר לך פעם שאלוהים קיים בכל מקום. באויר שעומד ממש פה
בחדר, בבתי הכלא, בהם יושבים לעיתים אנשים חפים מפשע, בבתי
קברות של חיילים בני 19 ו 20 שנפחו את חייהם עקב
סיבות גיאו-פוליטיות אלו או אחרות. ילדים של מישהו.
אלוהים נמצא גם בדמעות. במכתב שלא שלחת. בקליפת תפוז שתשליך
עוד מעט. בתקוות. אלוהים קיים גם בנשיקה.
ואולי זה האלוהים בעצמו ששם את כל עולמך מאחורי דלת חומה ממש
אל מול עיניך? ובכך הופך אותך לחף מפשע בבית כלא עם פרחים
צהובים או ליצן עצוב ורק כדי להשקיט את מצפונו הוא מצרף מישהיא
לספק את תשוקתך הבוערת. תשוקתך לאחרת...
אלוהים שבנשיקה שם את כל עולמך, כל תכלית קיומך, מאחורי דלת
חומה. ואת כל העצב שבעולם הוא שם בליבך. נטע אותו עמוק בפנים.
והשורשים של העצב חזקים כל כך...כמו שורשי עץ הצפצפה הם מגיעים
לכל מקום. פולשים לכל נחלה ובוזזים את ליבך. משאירים שם פרחים
צהובים יבשים שנרמסים על ידי קרקס התמימות.
ורק את מה שאתה זוכר מזה אתה רושם.
תגיד. מה המטרה שלך בסופו של דבר? למה אתה קם כל בוקר
ועולה על יצועך על לילה? בשביל מי אתה נושם כל נשימה שלך?
חולם את כל חלומותיך...מקווה את כל תקוותיך. אולי הוא יידע?
אלוהים שלהם. שלי. אלוהים שבנשיקה...?
