אילון מגן / שביט, אבני-שפה וערפד |
נדהם אוסף זנבו
חדל לרגע קט מעופו,
לשבריר של נצח נכשל אלי.
אבני שפה משתוממות פוערות פה של
שיניי כחול שחור, אדום לבן
מעולם לא ניבטו כך לעברי
בתקופה זאת של שנה.
ערפד נתלה באילן גבוה
שומט קורה מבין עיניו
משתאה נוקש במקורו
מתעקש גורלי להבין.
לו אני הם הייתי מוחל.
יחרישו אזובי הקיר באשר
אף פסיעה, תפנית במשעול חיי
אינה תירוץ עוד ליסמין לפרוח אלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|