(מתוך מכתב ארוך שנשלח להוצאת בבל )
עבור הוצאת בבל :
קראתי בעניין רב את ספרו האינפורמטיבי והמלומד של רועי רוזן
"זיעה מתוקה " על חייה ויצירתה השערורייתיים של הציירת
הצרפתייה ז'וסטין פראנק וחייה האומללים בארץ ישראל של שנות
השלושים וה40 ששם לפי מחקרו הייתה דחויה כמעט בידי כל ולא יכלה
ליצור ולהציג.
אך עם כל הערכתי למחקר פורץ הדרך של רוזן יש לציין שהוא לא היה
שלם והתעלם לחלוטין  מכמה אספקטים חשובים מאוד בחייה של פראנק
, שייתכן שלא היו ידועים כלל לרוזן והם מטילים אור חדש ושונה
על פראנק  וכאן ברצוני לפרטם:
רוזן טוען שפראנק הייתה בארץ ישראל קבורה כמעט לגמרי בחדרה
הקטן ולא יכלה ליצור ולהציג דברים חדשים ובכך הוא מסתמך גם על
עדותה של תמר בנימיני שהכירה אותה.
ובכן מחקר חדש גילה שלא כך היה : פראנק יצרה וגם פירסמה
יצירות חדשות משלה אך בתחום שכנראה לא היה מוכר לחלוטין לרוזן
בעת כתיבת הביוגרפיה של פראנק . המדובר בחוברות שיצאו לאור
בהוצאת "ספריית המאה העשרים " שהוצאה לאור בידי דויד קרסיק
ואליעזר כרמי . היו אלה סיפורי בלשים , מתח וריגול ואף מדע
בדיוני , ספרות לא קאנונית טהורה שאליה התייחס הממסד בבוז
ובזלזול אם כי נקראו בידי הכל .
בכמה מהחוברות האלה היו איורי שער שבהם אפשר לזהות מידית וללא
אפשרות לטעות את סגנונה המיוחד של פראנק. המדובר בחוברות הנ"ל

"המרגל האלמוני
בגיהנום הריגול
העורב מלך המתים
מרד המפלצות
( כל אלה חלקים בסדרה מאת "בצלאל הגלעדי " ( דוד קרסיק ) )
בכל אחת מחוברות אלה מופיע פרצופו המיוחד של גיבור הסדרה הסוכן
החשאי "האלמוני" " שמזכיר יותר מכל את תמונת "פאנטומאס " הנשי
שאותו יצרה פראנק בצרפת , אם כי כאן הפנים קשוחות וגבריות
יותר.
עוד חוברות שבהם ניתן לזהות את סגנונה של פראנק הן :
קינג קונג ( שבו דמות הקוף הענק במחזיק בידו באישה היא דמות של
פאלוס ענק מאלה האופיניים ליצירתה הסוריאליסטית של פראנק).
מטה הארי ( שבה הדמות שמופיעה על העטיפה , היא פורטריט עצמי של
פראנק )
היבשת האבודה
הרואה ואינו נראה
קוסמי הג'ונגל
מסתרי הג'ונגל
עיר הזוועות
ארמון אלילי התופת
טרזן הנוקם
טרזן ובת זוגו ( בשני הסיפורים האחרונים שנכתבו כביכול בידי
"שולמית עפרוני "( דוד קרסיק )  " יש לדמות ההרואית של טרזן
תוי פנים נשיים במובהק, ושוב דומה שתווי הפנים האלה הן של
ז'סטין פראנק  )
ומן הסתם  היו גם אחרים שלא היגיעו עדיין לידי .
יש לציין שעל חלק מהתמונות האלה יש חתימה ברורה למדי " ז'לייט
חנוך ". וניתן להניח שזהו שם בדוי  שאותו לקחה פראנק לעצמה
עבור עבודות אלו.
השערה זאת מתחזקת הודות לעובדה שבחוברת של סדרה בהוצאה מתחרה
"ספריית הבלש שנערכה  בידי ש. בן ישראל  בשם "האדם הכחול
(מסתרי מכשף הירקון )" מאת ""דר ש. ארגוס" ( בן ישראל עצמו ?)
מסופר על אמנית צרפתיה מוזרה  שחיה בארץ בשם ז'ולייט חנוך
שמתוארת כמעין "פאם פטאל " שמביאה למותם של האנשים שמתאהבים בה
, עד שפעולותיה  השטניות מופסקות לבסוף בידי גיבור הסיפור
הבלש אלמוג. ברור שיש כאן התקפה ארסית כנגד ההוצאה המתחרה
וכנגד המאיירת שלה. יתכן שבן ישראל רחש לה טינה על כך שהמכירות
של החוברות בהוצאתו סבלו באותו זמן מירידה משמעותית לעומת של
אלה של ספריית המאה העשרים ( למעשה החוברת הנ"ל הייתה אחרונה
שיצאה לאור במסגרת "ספריית הבלש").
מכל זה אנו יכולים להסיק שפראנק כן זכתה להצלחה מסויימת בארץ
אם כי לא בתחום שרוזן עוסק בו , של האמנות התיקנית , אך לעומת
זאת הצליחה להשאיר את חותמה בתחום הספרות הלא תיקנית . ואין זה
מפתיע כלל וכלל שהרי יש לזכור שאנשי התנועה הסוריאליסטית בצרפת
שרוזן מתאר בצורה דקדקנית כל כך את קשריה המסועפים של פראנק
איתם ,  התעניינו מאוד בספרות הלא תיקנית בצרפת בדומה לסדרות
פאנטומאס כו' . עבור פראנק פורצת המוסכמות היה זה רק טבעי
לפנות בארץ דווקא לכיוון זה כאשר ברור היה שהמימסד האמנותי
דוחה אותה לחלוטין.ושם הפכה למאיירת הראשונה של ספרות לא תקנית
בארץ ישראל .  
נראה שהקשרים שלה עם אנשים בתחום זה , אנשים כמו אליעזר כרמי ,
ודוד קרסיק וכנראה גם עם אחד מאמני הקומיקס הראשונים בארץ ,
אריה נבון  היו חזקים למדי ובוודאי הרבה יותר ממה שאפשר להבין
ממחקרו של רוזן. ישנם רמזים שפראנק יצרה בארץ ישראל גם את  כמה
מסיפורי הקומיקס הראשונים שפורסמו כאן , אם כי הם פורסמו
אנונימית .
ייתכן שאת השתיקה של רוזן (  שהוא, וזאת  אל  נשכח, כותב בכתב
העת האליטיסטי "סטודיו " שידוע בזילזול שלו בתרבות "הפופ
הנחותה " של הקומיקס וספרי הכיס הסנסנציונליים למינהם )  או
ספקי המידע שלו לגבי  תחום זה בחייה של פראנק אפשר להסביר בכך
שהיה זה מביך מידי לתאר את פראנק כעוסקת בציורים לאותם
"ספרונים נחותים "..  
כמו כן אין רוזן מתייחס כלל לקשריה המתועדים של פראנק עם חוגים
שונים בארץ ישראל שעסקו בטקסים מיסטיים שונים ואף ניתן לאמר
"ניאו פגאניים " , קשרים שהיו המשך ישיר לקשריה עם חוגים דומים
בצרפת . למעשה ייתכן שאת קיצה אפשר ליחס יותר לקשריה עם חוגים
אלה ולא בגלל הסכסוך שלה עם עולם האמנות בארץ אבל זהו כבר נושא
למחקר אחר..
כל העובדות החדשות האלה מראות שיש לראות את פראנק בצורה שונה
ממה שמציג אותה רוזן במחקרו : לא  קדושה מעונה ואישה דחויה
הנמצאת בשולים של השוליים של הישוב מבלי שיהיה לה אף אחד לתקשר
עימו , כמעט . אלא אישה שפרצה דרכים חדשות ולא שגרתיות בתחום
איור התרבות הפופולארית בארץ ישראל והשאירה עליה את חותמה
הבלתי נשכח. עם כל הכבוד למחקרו החלוצי של רוזן בתחום הוא כיסה
יותר מאשר גילה , והיגיע הזמן שגם אחרים יכנסו למדוכה ויחשפו
לבסוף באופן מלא את תרומתה המלאה והאמיתית של ז'סטין פראנק
לתרבות הארץ ישראלית של שנות השלושים והארבעים.
תקוותי שעתה יש בידיכם את המידע הרלוונטי תתקנו את המעוות ואת
החסר בספרו של רוזן ".
בברכה
אלי אשד
( הערה : האנשים הטובים בהוצאת בבל אכן התייחסו לגילויים
החדשים האלה שאליהם לא היה רוזן מודע כלל  במלוא הרצינות
הראויה להם ופירסמו אותם באתר שלהם, כהשלמה וכתיקון  למחקרו של
רוזן ).
להלן כמה קישורים רלבנטיים להבהרת תולדות חייה של ז'וסטין
פראנק והקריירה המדהימה  שלה בארץ ישראל
פרק מהביוגרפיה של פרנק "זיעה מתוקה" כפי שנכתבה בידי רועי
רוזן יש כאן :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1289528,FF.html

וביקורת על הביוגרפיה  של יורם מלצר יש כאן :
http://images.maariv.co.il/cache/ART239314.html
ביקורת נוספת מידיעות אחרונות "ההית או חלמתי חלום"
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1645668,FF.html
האתר של הוצאת בבל  המוציאה לאור של  הביוגרפיה :
http://www.babel.co.il/Default.asp?

מאמר על חוברות טרזן שפראנק הייתה המאיירת הראשונה שלהם בארץ
ישראל   :
עלילות טרזן בארץ ישראל
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-1456848,00.html
ומאמר על תולדות הקומיקס בארץ ישראל משנות השלושים , תחום שגם
לו תרמה פראנק לא מעט בדרכה היחודית :
מיואב בן חלב ועד סאברא מאן
http://stagemag.com/Articles/67