1.9.1939

יומני הארי היקר, אני כותב לך פעם ראשונה כבר הרבה זמן, לא
הספקתי כי הייתי מאוד עסוק, תמיד הייתי בישיבות חשובות, בעלות
השפעות גדולות ומרובות בקשר לאומה הגדולה והיפה שלנו.
בעצם כשאני חושב על זה היה כמעט בדיוק לפני תשעה חודשים
כשהגענו בישיבה, עם אייכמן, לפתרון הסופי (ב- 30.1.1939).
היום התחלנו את העתיד היפה והמזהיר שלנו בהתקפת בליטסקריג
נפלאה ופשוטה על פולין, כשנכנסו כמעט ולא הייתה התנגדות.
הפולנים נתנו הרגשה כאילו הם רצו להיכבש על ידינו, על ידי
האומה הארית.
לפני כניסתנו כבר אירגנו בדיוק איפה יהיו המחנות ליהודים, אני
חושב שגם בעניין הזה הפולנים יהיו צייתנים למדי ויתנו לנו את
היהודים כמעט במתנה כמו שהם נתנו לנו את המדינה שלהם.
למען האמת זה היה אחד מהקרבות הכי חסרי משמעות שהיו לאומה
הגדולה שלנו אי פעם, ציפיתי שלמרות צורת ההתקפה הנפלאה שלנו הם
ילחמו קצת, כלומר, שיהיה להם קצת כבוד עצמי, לאומיות. עכשיו
אני גם קצת על שלא יכולנו להתחיל את המלחמה הרצינית עם קצת
יותר פעלתנות, אבל בעצם ככה זה יותר טוב כי זה נותן יותר כבוד
לאומה ניצחון כזה פשוט.
היום גם היה לי נאום ארוך וסוחף דמעות לאומה הפולנית, קצת
פישלתי, אבל למזלי אף אחד לא שם לב. תחשוב לעצמך, אתה עומד מול
בערך מאה אלף איש ומפשל בנאום שלך, זה היה יכול להיות אסון,
מזל שיש לי כל כך הרבה כוח וגם אם מישהו כן היה שם לב אז לא
היה מעיז להגיד לי, אני קצת מתגעגע לתגובות האמיתיות מאנשים
אבל אני מסתדר.
בבוקר כשהתגלחתי גם חתחתי את עצמי קצת, למזלי זה היה במקום שלא
ראו.
הכניסה הזאת לפולין גורמת לי להרגיש טוב, כאילו שתרמתי לאומה
משהו, כאילו אני הולך להצליח עם כל זה, אני רק מקווה שההצלחה
לא תעלה לי לראש כמו כמה דיקטטורים אחרים ששם פישלו.
מרקס אמר שהדת היא אופיום להמונים, אני מסכים איתו ולמען האמת
אני מרגיש כמעט אותו דבר, אני מרגיש כמו שאני אופיום להמונים,
הם עושים ומקווה שגם ימשיכו לעשות בדיוק מה שאני אומר.
השעה כבר אחת בלילה ואני עדיין לא מצליח להירדם, אני יותר מדי
מתרגש מההתחלה החדשה הזאת לאומה היפה שלנו.
אווה התחילה היום שוב עם השטויות שלה על זה שאני לא נמצא מספיק
בבית וכאלה, אבל הצלחתי, בסופו של דבר, להרגיע אותה בכך
שהסברתי לה שכל זה לטובת האומה, היא הבינה ושתקה. חבל שהיא
עדיין מתלוננת על זה שהפכתי ראש ממשלה, היא לא מבינה את החזון
הלאומי הגדול שמצפה לנו.
הקשבתי לתקליט האהוב ביותר שלי של וואגנר כדי להרגיע את עצמי,
אין ספק שהוא יודע איך לכתוב מוסיקה.
מחר אנחנו מתחילים לתכנן את ההתקפות הבאות שלנו ואת בניית כל
המחנות בפולין, כך שקרוב לוודאי שלא יהיה לי זמן לכתוב כאן שוב
לעוד די הרבה זמן...

אני מרגיש שזו היא התחלה נפלאה לאומה נפלאה,
מקווה לכתוב בקרוב,
   אדולף היטלר