|
עוד לילה טרוד-שינה פוקח עין
אדומת אישון וצהובת קורים:
הזמן ייקוף, ולא נלמד עדיין
לבלוע כדורינו לפני שהם נורים.
כקיפודים שכבנו, גב אל גב,
סומרים קוצים של קור ושל ריחוק,
בתוך סמיכה כבדה טמנו חרי-אף
נובחים את כעסנו בשיעול חנוק.
לאורך יום חמוץ דרכנו נשרך
עומסים על גב טינות מאובקות
כפות ליבנו מיטיבות לדעת איך
היבלות ההן עדיין מציקות.
אך לילה שוב יבוא. נקרב שותקים,
נוצרים תחמושת עד הקרב הבא
מגע ידיים מהוסס יפתח סדקים
דרכם בלחש תתגנב לה אהבה. |
|
|
שמעתם?
תהילה ירדה
לטימיון, לאחר
שהוא זקף את
עצמו לזכותה.
הוא גם אמר שיש
לה טעם של מחלבה
קטנה, וניסה
להביאה בבבריתו
של אברהם
אבינו.
והיא אמרה לו
שיש לו תמיד את
המילה האחרונה,
אבל לאחר ששילחה
ידיה ל'כישור',
הוא צעק איי
ואמר: אל תתפסי
אותי במילה.
זה מה שנקרא
ליפול למשכב.
מחידושי האדמו"ר
ממשכנות אפרים.
בעל שו"תי "עצבי
אפרים", "אפרים
מתנודד",
"שעשועי אפרים",
ו"חירטוטי
אפרים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.