"החיים מסריחים. נכון שמעתם אותי אמרתי שהחיים מסריחים.
אני יודע שאני לא מחדש כלום לאף אחד אבל ככה אני מרגיש.
מה זה אסור? יאללה כאילו אכפת לי מה אתם חושבים.
אבל אכפת לי... זו הבעיה הכי גדולה שלי.
אני הולך ברחוב ואני פוחד מה אנשים ייחשבו. כל דבר שאני עושה
אני תמיד חושב לפני זה 'רגע, מה כולם יחשבו?' וזה מעצבן אותי.
אני לא יכול להיות חופשי לעשות מה שאני רוצה. אני שומע שיר
והזמר שר שלא אכפת לו מכלום שהוא עושה מה שהוא רוצה מתי שהוא
רוצה.
גם אני רוצה ככה!!! אבל אני לא יכול וזה משגע אותי. לפעמים יש
תקופה של כמה ימים שאני מרגיש שלא אכפת לי מכלום אבל אחרי זה
אני חוזר ל-"תלם" ועושה מה שאני "אמור" לעשות. אני לא יודע ממי
אני פוחד...
מההורים? מהחברים? ולמה כל דבר שאני עושה זה בשביל לרצות
מישהו? או שמישהו יהיה גאה בי? אני לא עושה שום דבר בשביל שאני
יהיה מאושרץ אולי כי אני לא יודע למה...
אני לא יכול יותר ללכת ברחוב. זה שגעון. ויש לזה המון סיבות.
וזה לא רק ברחוב זה בכלל מחוץ לבית. אני רואה מישהי יפה ברחוב
וישר אני יודע שבחיים היא לא תהיה שלי. אני פוחד אפילו להסתכל
עלייה מפחד שהיא תחשוב שאני מטריד אותה או משהו. ככה אני.
מה אני יכול לעשות? אני רואה מישהי יפה ואני מסתכל עלייה כאילו
היא מושלמת. אבל אני יודע שהיא לא רוצה אותי ולא תרצה. למה לה
באמת?
בגלל זה אני מן ליצן כזה אוהב שאנשים צוחקים ממה שאני אומר.
נראה לי שזה בשביל התשומת לב. שאני מספר בדיחה ואנשים צוחקים
אני מרגיש מרוצה, אבל אני לא יודע למה... ואם איזו בחורה צוחקת
אז בכלל העולם שלי שלם. אבל מה זה משנה אחרי שנייה היא תלך
למישהו אחר בשביל אהבה לא אליי. זה לא הוגן!!
אבל בעצם מה כן? אולי אני צבוע? הרי אני רוצה משהו שאני לא
יכול להשיג... ואני לא מוכן להתפשר על פחות. זה נכון?
אני לא יודע מה לעשות.. מה הדבר הנכון לעשות... אבל הנה עוד
פעם אכפת לי מה אחרים חושבים על זה או מה נכון.
אז ברור שהפתרון זה להתאבד... אבל אין לי אומץ!!!
איזה מעורר רחמים אני? אם כבר הגעתי עד לפה אז יאללה...
אבל אפילו את זה אני לא יכול לעשות זה מפחיד אותי...
טוב יאללה יש לי שיעורים ביי..."