בזעקה מפלחת חותכת לאורך
רגע שקט משמים של יום חורף קודר
מקימה מהומה צורמנית כשאין צורך
לא יכלה לשמרה ליום חורף אחר

לא יכלה, החלטה זו לא היא מקבלת
הדממה נקרעה כיריעת בד דק
רוגע נפש דממה עבורי מסמלת
צל כואב של מורא מסומא לא שתק

חבריי ואני ממשיכים לפסוע
בין צרחות של חצץ מפלסים דרכנו
כי אטמנו אוזנינו, שבענו משמוע
חרדות עמומות במשעול חיינו

דם של סבל טעמנו, מחינו הצבע
הרוגים לא ספרנו ולא נעצור
נאמר שהרגל לאדם הוא הטבע
שמשתיק זעקה ביום חורף אפור